כמה קשה לנו לנו להיות מכוונים פנימה, להסתכל על הפנימיות לבקש לגדול ולצמוח מתוך מה שיש לנו.

עולם החוץ צבעוני ונוצץ כמה קל להישאב בתוכו, לפחד לאבד אותו.

על דברים אלו מדבר אביתר בנאי בשירו – פרגולה

כפי שהוא עצמו הסביר את כוונת השיר בדף הפייסבוק שלו:

מילות השיר:

פרגולה/ אביתר בנאי

יש לי מה להפסיד, יונדאי סנטה פה, מתוק בפה, מתלבש יפה 
מאה שלושים מטר בית, משכנתא מטורפת,

שכונת רמות, וילה שתי קומות 
סושי כשר בשערי חסד, מקום קבוע בבית הכנסת, 
פרגולה למעלה, פרגולה למטה 

יש לי מה להפסיד, עוצר ברחוב לתמונות,

מלא מחמאות, זאפות מלאות 
גם עושה קידוש ה’, תפקיד בתרבות בישראל, אלבומי זהב,
פלייליסט לכיס של הגב.
אור יקרות, אני שלט חוצות, אוטם אוזניים, כרס לברכיים
פרגולה למעלה, פרגולה למטה

אני אביא יין אביא קרן שמש, אני אביא לחם אביא עץ ומים.
בואי החוצה בואי נצא
בואי החוצה בואי נצא.

יש לי מה להפסיד, נעליים שפיץ שחור, על השטיח הכחול, עצים גזומים עגול.
ויש גם תחרות, אנ’לא יכול להפסיד, סתם לתת להם לעקוף, נגן חזק בתוף
עבד לגוף, עבד לפחד, פרי של שקר, תהום בלי חקר
פרגולה למעלה, פרגולה למטה

 

ניתן לערוך דיון עם התלמדים:

“יש לי מה להפסיד” – מה אני חושש להפסיד? איך זה גורם לי להתנהג?

“בואי החוצה בואי נצא” – ממה אתה רוצה להתרחק? לברוח?

איך בונים בתוכינו משענת יציבה פנימית – שלא תלויה בחוץ אלא בפנימיות שלי?