איש החוץ – משל הקניון של דניאל שליט

הרב בר שאול מלמד אותנו שיש בעולם “אנשי חוץ”. אנשים אשר שואבים את תוכן חייהם מהקסם והקולניות של חיי החברה ומסביבתם החיצונית.

נראה שבימינו, במציאות הוירטואלית והפוסט-מודרנית בה אנו חיים, ניתן לומר שכולנו במידה זו אחרת אנשי חוץ. יתכן שיעברו שבוע-שבועיים ואף יותר, מבלי שניתן את הדעת על משמעותם הפנימית של הדברים הקורים אותנו, או בלשון אחרת – נחייה חיים מנוכרים.

הסיבה העיקרית לכך היא שהעולם הטכנולוגי, הפרסומי, התקשורתי והתרבותי במדינות מערביות בימינו בנו באופן כזה שהאדם לא ‘יצטרך’ לפנות לחוויות עמוקות וארוכות טווח. האידיאולוגיות הגדולות של המאה ה-19 וה-20, הציבו אלטרנטיבה מובהקת ומודעת לדת ולאמונה – אל תאמין עוד בא-לוהים ובכתבי הקודש אלא האמן במהפכה הקומוניסטית, במדינה, בהשכלה או בדמוקרטיה. במאה ה-21 אין כמעט אידיאולוגיות גדולות שמתחרות מול הדת, אבל יש מתחרה לא פחות עוצמתי – התרבות הקפיטליסטית בה אנו חיים. קפיטליזם אין הכוונה רק לצורת שלטון – בו אדם נדרש להגיע להישגים כלכליים בעצמו, כמעט ללא התערבות ועזרה מן המדינה. אם זה היה המצב, האדם המאמין יכול היה לעכל זאת יחסית בקלות. אלא שמדובר קודם כל בצורת חיים בה השיווק, הפרסום, הבידור, החוויה הפרטית, הצריכה, היעילות והנוחות עומדים במרכז והם דוחקים את מקומם של האמת, המחשבה, הקהילה, העולם הטבעי, העומק, האיטיות והצניעות.

לשם המחשת עניין זה ניעזר במשל מצוין שנתן ד”ר דניאל שליט – משל הקניון. שליט, הוא הוגה דעות דתי, שמרבה להתבונן ולנתח את תרבות ימינו לאור האמונה והמקורות היהודיים. באחד מספריו הוא כותב כך:

הקניון הוא עולם סגור בפני עצמו. מלמטה הוא חתום ותחום בבטון – בקומות על גבי קומות של מרתפים וחניונים, ומלמעלה הוא סגור במעטה פלסטי מוצק. ובין זה לזה: עולם שלם מעשה ידי אדם. עולם מתוכנן, עולם נשלט, עולם מבריק, עולם מצליח.

ולכן הקניון הוא סמל ומשל לכל עולמו של האדם כיום. סגור מן הטבע שמתחתיו – האדמה, הנחלים, הימים, הצומח והחי, אתם נפגש האדם רק כמשאבים לניצול –או בסרטי טבע או בגני חיות. וכן הוא סגור מכל מציאות שמעליו, מכל מציאות שמעבר לו: בוודאי מן המציאות הרוחנית, הבוראת, האלוהית, שאותה אין הוא יודע כלל.

אם לפעמים חסרה לו המציאות שמתחתיו או זאת שמעליו, הרי הקניון דואג למלא את החסר. בתוך היצירה האנושית-אנושית הזאת, הקניון, אפשר לקנות גם טבע וגם על טבע. גם ארץ וגם שמיים – הכל מעשה ידי אדם.

רצונך בטבע? הרי לך בתוך הקניון, גנים, בריכות, אגמים מלאכותיים, גני חיות, וכמובן סרטי טבע.

רצונך במעבר לטבע? שחק במשחקי חלל מול יצורי על, או הרכב על פניך מסכת וידיאו תלת ממדית וסטריאופונית –ואתה יכול לטוס למרחבי החלל, לנסוע קדימה ואחורה בזמן, להמריא על כנפי הדמיון, להשתתף בקרבות חלל ובמלחמות דרקונים.  (דניאל שליט, ספר הקניון, עמ’ 21-22)

יש לשים לב שבקניון אין שום פסול מבחינה דתית באופן רשמי. יתכן שהמסעדות יהיו כשרות, ויהיה בו אף בית כנסת וחנות לספרי קודש. אבל דווקא בשל כך הוא מסוגל להשפיע על כל אדם, כולל האדם הדתי, להפנים צורת מחשבה והרגלים המרחיקים אותו מהחיים עצמם, שהם תמיד משמעותיים יותר, איטיים, כואבים, ומסתוריים. באופן כזה, האדם מתרחק מעיסוק בפנימיות החיים.

האם כל זה משפיע על יחסו של האדם לאלוקים? לדעת דניאל שליט התשובה לכך היא בהחלט כן –

ובכלל, הוויית הקניון כל כך מלאה פלאים, הכל כל כך דמיוני – עד שאין מורגש צורך בממד על טבעי שאינו יציר אדם אלא יוצר אדם. גם הקניון שבטבע וגם העל טבע שבו הם חלק מהקניון. כי הקניון מכיל, כביכול, את הכל. הקניון הוא הכל. הוא עולם ומלואו. אין הוא מרשה יציאה מתוכו. (שם)

כלומר, תרבות הקניון לא טוענת שאין אלוהים, אלא שהיא פשוט הופכת אותו ל”מיותר”. לאדם יש נטייה טבעית לחתור אל מעבר לטבע ומעבר למציאות הנגלית והסתמית כלפי עולמות נסתרים, מיוחדים ואינסופיים. והנה הקניון מציע לכאורה מענה גם לזה: משחקי וידאו, מציאות וירטואלית ועשרות ספרי קבלה וניו-אייג’ המדריכים את האדם כיצד להגיע אל האושר בעשרה שלבים.

מה המסקנה של כל זה? האם “אסור” ללכת לקניון? האם צריכים לחזור לחיי הכפר ולשאוב מים מן הבאר? כנראה שלא. אבל כל אדם צריך לשאול את עצמו האם תרבות הקניון משרתת אותו או שהוא משרת אותה. האם הוא משעובד לצורת החשיבה של הקניון או שיש לו עולם פנימי משל עצמו, עם עומק וסבלנות וענווה. האם ה’בידור’ נשאר רק בגדר בידור או שהוא הפך להיות מה שמכתיב לנו את החיים, את הרגשות ואת הצרכים.