דף 6 – עם ישראל – מאמינים בני מאמינים
הרעיון הבסיסי בחלק זה הוא שהאמונה היהודית היא לא רק משהו של האדם הפרטי, אלא קשורה להיות חלק מעם ישראל – שהינו יצירה רוחנית שלימה של הקב”ה.
השלמות הרוחנית של היחיד קשורה ותלויה בעומק חיבורו לעם ישראל כולו.
מקור 6א – הפתיחה לספר הכוזרי (עמ’ 69-77!)
זהו מקור ארוך שהינו אחד החשובים והבסיסיים ביותר בכל ספרות מחשבת ישראל.
מקור זה מתחלק להרבה תת חלקים.
הפתיחה לספר – חלום מלך כוזר
בפתיחה זו משרטט ריה”ל את סיפור המסגרת של הספר. אין מדובר רק ברקע היסטורי, בסיפור זה כבר רומז ריה”ל על חלק מעיקרי הגותו כפי שמופיעים בספר הכוזרי.
מתוך אנציקלופדיה של אתר ynet:
“…אשר למועד המדויק של התייהדות הכוזרים, דעות החוקרים חלוקות; נראה שהדבר אירע בסביבות שנת 740, אם כי כמה היסטוריונים נוקבים במחצית המאה ה-9 כתאריך גיורם של הכוזרים. הידיעות על המרת הדת של הכוזרים, כמו על הכוזרים בכלל, מעטות ומסתכמות בכמה תעודות ומסמכים, ממקורות יהודיים, ביזנטיים וערביים. החשובים מביניהם הם מכתב ששלח הרופא והמדינאי חסדאי אבן שפרוט, שישב בספרד (על ידי עוזרו מנחם בן יעקב אבן-סרוק) אל המלך (הכגן) הכוזרי יוסף, ותשובתו של יוסף אליו. במשך השנים נתגלעו חילוקי דעות בדבר האותנטיות של המכתבים, אך כיום הדעה הרווחת היא כי הם אמיתיים. יש עוד מספר מקורות המספקים מידע מועט באופן ישיר או עקיף על הכוזרים, חלקם בגניזה של קהיר.
במכתבו המפורט של המלך יוסף לאבן שפרוט מסופר על חלום שחלם הכגן הכוזרי בּוֹלָן, ובעקבותיו הזמין אליו (בשנת 740 על פי המסורת) נציגים של הפילוסופיה האריסטוטלית, האסלאם, הנצרות והיהדות שיוכיחו לו את אמיתות דתם. בסופו של דבר שכנע היהודי את המלך, והוא ונכבדיו קיבלו עליהם את היהדות…
בסיפור הפתיחה מתאר ר’ יהודה הלוי (חי 1085-1140) שביקשו ממנו לכתוב טענות כנגד החולקים על היהדות, וזה הזכיר לו את התשובות שענה החבר למלך כוזר, “לפני כארבע מאות שנה”.
הסיפור מדבר על כך שמלך כוזר היה זהיר מאוד בדת הכוזרים (שכללה עבודת אלילים פגנית) ולילה אחד נגלה אליו בחלומו מלאך שאמר לו “כונתך רצויה בעיני האלוק, אבל מעשיך אינם רצויים”. החלום חזר מספר פעמים, למרות שמלך כוזר ניסה להתחזק עוד יותר בעבודת דת הכוזרים. בעקבות כך, התחיל לבדוק את דרכו, וסופו היה שהתגייר ואיתו חלק מעם הכוזרים.
שאלות
- מהו הדבר שגורם למלך כוזר לחפש אחר האמת?
______________________________________________________________
- חשוב על דרך אחרת בה היה ריה”ל יכול לפתוח את ספרו. אלו שני עקרונות חשובים ניתן ללמוד מכך שריה”ל בחר לבחור את ספרו דווקא כך?
______________________________________________________________
______________________________________________________________
סיכום יסודות השקפת הפילוסוף (פסקה א)
- אין לפני האלוקים לא רצון ולא שנאה, כי הוא מרומם על רצון וכוונה, שהרי אם יש לו רצון זה סימן שיש לו חסרון כלשהו ואז הוא לא מושלם.
- האלוקים אינו מודע לפרטים כי הפרטים משתנים כל הזמן, ואילו ב”ידיעת האלוק לא יתכן כל שינוי”.
- לכן, האלוקים לא מכיר אותך, לא יודע מה כוונתך ומה מעשיך, לא שומע אותך ולא רואה אותך, ואמנם הוא הסיבה להתהוות הבריאה, אך הוא לא ממש ברא את העולם בכוונה תחילה (כדי להבין משפט זה תדמיינו את היחס שלכם לזעה – אתם גורמים לה, אבל לא מתכוונים לכך).
- וכן האלוקים לא ברא את העולם, כי העולם תמיד היה (“קדמון”) ותמיד היו בו אנשים שנולדו מהדור הקודם…
- אחרי שתגיע במחשבה לאמונה בכל הדברים הללו, אז פרטי העבודה המעשית הם חסרי משמעות מבחינת האל, תוכל לקחת כל דת שהיא או אפילו להמציא אחת אם היא מובילה להתנהגויות טובות, והמטרה שלך היא לזכך את הנפש, כדי להידבק במציאות הרוחנית (הנקראת בפי הפילוסופים “השכל הפועל”), ואז ייתכן שתגיע לנבואה.
דחיית השקפת הפילוסוף ע”י מלך כוזר (פסקה ב)
עונה מלך כוזר לפילוסוף:
- דבריך הגיוניים, אך אינם מתאימים למה שאני מבקש. כי אני יודע שנפשי כבר זכה ורצוני לקיים רצון האל, ובכל זאת אמר לי המלאך שמעשי אינם רצויים, אז איך ייתכן שאין מעשה רצוי לפני האל?!
- ואיך תסביר שגם הנצרות וגם האסלאם מאמינים שניהם שהם עושים את רצון האל, והם מוכנים להרוג האחד את השני בגלל האמונה בדת המסוימת שלהם? אם אכן כל המטרה היתה לזכך את הנפש, לא היו צריכים להילחם אחד בשני… אלא ברור להם שרק אחד מהם יכול להיות הדת הנכונה.
בעקבות קושיות אלה מחליט מלך כוזר לשאול חכם נוצרי וחכם מוסלמי. לגבי היהודים – מספיק לראות כמה הם מושפלים, מועטים ושנואים, ברור שאין מה לשאול אותם…
סיכום יסודות השקפת הנצרות (פסקה ד)
- באופן כללי הנוצרי מאמין בכל מה שמסופר בתנ”ך על עם ישראל, כי אלו אותות שלא ניתן לכפור באמיתות שלהם, והם מפורסמים להמונים ולאורך זמן רב: הבורא ברא את העולם בשישה ימים. האנשים כולם צאצאי אדם ונוח. הבורא משגיח על הנבראים, ומתגלה אליהם, יש לפניו כעס, רחמים ורצון, והשרה שכינתו בעם הנבחר.
- ההבדל העיקרי מהיהדות הוא שלפי אמונת הנוצרי, בסוף ההיסטוריה של בני ישראל, “נתגשמה האלוקות והיתה לעובר בגוף של בתולה ממשפחה רמה בישראל והיא ילדתו: אנושי בנגלה ואלקי בנסתר, נביא שלוח בנגלה ואלוק שולח נביאים בנסתר, והוא המשיח, הנקרא אצלנו בן האלוקים, והוא האב והוא הבן והוא רוח הקודש”.
- למרות “השילוש הקדוש”, הנוצרי טוען לאמונת הייחוד, כלומר שהאל הוא אחד, ורק בלשוננו זה מופיע כשילוש. הנוצרי מאמין שמשיח זה שכן בתוך עם ישראל, והכל היה בסדר עד שהם מרדו במשיח הזה וצלבו אותו, ומאז ה’ כועס על עם ישראל כציבור, ומשרה שכינתו רק אחרי היחידים שהמשיכו להאמין באותו האיש, ואחר כך על האומות שהלכו אחריו ואחרי שליחיו, והם הנוצרים.
- לפי הנוצרי, אמנם הנוצרים הם לא מזרע ישראל, אבל הם ראויים להיקרא “בני ישראל” באמת (“ישראל שברוח”), כי הם ממשיכים להאמין אחרי המשיח ואחרי שליחיו מבני ישראל, שהיו 12 איש שהחליפו את 12 השבטים.
דחיית השקפת הנצרות ע”י מלך כוזר (פסקה ה)
- הכוזרי טוען שדת כמו הנצרות אינה מניחה מקום להיגיון, ולהיפך – היא ממש לא הגיונית! אמנם מי שראה בעיניו את כל הדברים המוזרים האלה, אין לו ברירה אלא להאמין ולמצוא פיתרון הגיוני דחוק שמניח את הדעת בצורה כלשהי… אבל מי שלא ראה זאת, ולא גדל על רעיונות אלו ונראים בעיניו כחדשים, מדוע שיקבלם? עליו לחקור זאת ולהגיע לאמת הנראית בעיניו.
סיכום עקרונות הדת המוסלמית (פסקה ה)
- החכם המוסלמי טוען שהם מאמינים באחדות האל ובקדמותו, בבריאת העולם, ושכל האנשים הם צאצאי אדם ונח.
- כמו כן, הוא טוען שהם מתנגדים מאוד לכל רעיון של הגשמת האל (כלומר, לחשוב שיש לו מציאות פיסית כלשהי), וכל דבר שדומה לזה שנמצא בקוראן
–נאמר שזה רק משל.
- אנו טוענים שהקוראן הוא ספר האל, וניתן להוכיח זאת מעצם הקריאה בספר, כי אין עוד ספר כזה כלל! נביאנו הוא אחרון הנביאים, והוא מבטל כל תורה
שקדמה לו, וקורא לכל העולם לקבל את האיסלאם.
- השכר למאמין הוא שנפשו תשוב אל גופו בגן עדן ושם יזכה להתענג בתענונגות, והעונש לכופר – שירד לאש שלא תכבה ושם יתייסר לעולם.
דחיית השקפת האסלאם ע”י הכוזרי
- אמר הכוזרי למוסלמי – מי שרוצים לשכנע אותו בדבר כל-כך בלתי נתפס, שהאל בעצמו מדבר עם בני האדם, צריך להביא לכך הוכחות חזקות, וגם אז יהיה קשה לקבל זאת (ואתה לא הבאת שום הוכחה!). לגבי ההוכחה מספר הקוראן עצמו – אני לא יודע ערבית, ואני לא רואה שום עניין מיוחד בספר הזה ששונה מספרים אחרים.
אנחנו מחפשים מופתים (ניסים, הוכחות) חזקים שנראו לעיני הרבה אנשים בצורה ברורה, שיעידו על כך שאמנם בורא העולם מדבר עם בני האדם ומתייחס אליהם!
- עונה לו המוסלמי – יש לנו המון סיפורים מופלאים על משה רבינו ובני ישראל, וכל הניסים שקרו לנו!
- מסיק הכוזרי: אם כן, נלך לשאול את היהודים, באשר הם ההוכחה האמיתית לקיום האל והתייחסותו לבני האדם…
הפתיחה לדברי החבר היהודי (פסקה יא-יב)
- אומר החבר לכוזרי – אני מאמין באלוקי אברהם, יצחק ויעקב, אשר הוציא את בני ישראל מארץ מצרים באותות ומופתים, ודאג לכל צרכיהם במדבר, והנחילם את ארץ כנען, ונתן להם את התורה ע”י משה וכל הנביאים אחריו, שכולם קראו לשמור את התורה ולקבל על כך שכר טוב, או עונש למי שיעבור עליה. אנחנו מאמינים בכל מה שכתוב בתורה, “והדברים ארוכים”.
- הכוזרי מקשה: לא היה יותר הגיוני לפתוח בכך שאתה מאמין באל שברא את העולם ומנהיג אותו??
חשיבות ההתגלות של ה’ לעם ישראל בביסוס האמונה והיחס לגרים (פס’ כה-ל)
- אני עניתי לך כפי שענה משה לפרעה, כי כולם ידעו שה’ התגלה לאברהם וזרעו, ודאג להם, ולכן הוא התחיל עם מה שהוא הכיר וידע בעצמו, ולא בדברים תיאורטיים. באותו אופן עניתי לך, עם הדבר שמחייב אותי ואת עם ישראל – ההתגלות של ה’ לנו, כפי שעברה מדור לדור במסורת.
- שואל הכוזרי – אם כך, תורתכם מחייבת רק אתכם – עם ישראל!
- עונה החבר: נכון מאוד! אמנם מי שיתגייר מהגויים יזכה לחלק מהטוב שאנו נזכה לו, אבל לא יהיה שווה לגמרי לנו! אם החיוב בתורה היה מצד זה שה’ ברא את העולם, כולם היו חייבים בה, אבל החיוב הוא מצד זה שה’ הוציא אותנו ממצרים כי אנו עם סגולה. (ואותו גר אינו נושא את הסגולה).
- הכוזרי ממש מתעצבן על התשובה הזו, והחבר מסביר לו על מדרגות הקיום בטבע:
דצח”ם – ארבע הדרגות במציאות ובעולם הטבע וייחודה של כל דרגה (לא-מ)
- המדרגה הבסיסית של הקיום, הדומם, זה כל “חומרי הגלם” של המציאות – האדמה, אבנים, מחצבים, יסודות וכו’.
- העניין הטבעי – כלומר הצמיחה וההזנה, ההתרבות, זה דבר שמייחד את הצומח ובעלי החיים מתוך שאר המציאות.
- העניין הנפשי – כלומר היכולת לנוע, לחוש, לרצות וכו’, זה דבר שמייחד את בעלי החיים מתוך הצמחים.
- העניין השכלי – תיקון המידות, הבית, המדינה וכו’, זה דבר שמייחד את האדם.
- שואל החבר חידה: האם יש מדרגה יותר גבוהה ממדרגת האדם? עונה הכוזרי – מדרגת החכמים הגדולים. מקשה החבר: אני לא מתכוון מדרגה גבוהה יותר כמותית, אלא איכותית, משהו אחר מבחינה מהותית. על כך עונה הכוזרי – אין מדרגה גבוהה יותר.
דרגת הנבואה ייחודית לעם ישראל ומהווה מדרגה נוספת בבריאה. דרגה זו היא אלוקית ועל טבעית. (מא-מג)
- על כך אומר החבר – אם אני אספר לך שהיה אדם שיכול לבוא באש בלי שהיא תשרוף אותו, לא לאכול ולא לשתות מלא זמן, שהפנים שלו יקרנו אור שהעין לא יכולה לעמוד בו, שלא יחלה ולא יחלש וכשיגיע זמנו למות יעשה זאת כמו אדם שבוחר ללכת לישון בזמן מסוים, שיודע מה שהיה ומה שיהיה, האם זו מדרגה שהיא נבדלת מהותית ממדרגת שאר בני האדם?
- על כך מודה הכוזרי – אכן כן, זוהי מדרגה אלקית-מלאכית, ואינה חלק מהעניין השכלי, הנפשי או הטבעי, אלא היא עניין אלוקי.
- עונה החבר – אלה הם רק חלק מתארי הנביא שאין מי שחולק על נבואתו (משה רבינו כמובן. ומכאן ההוכחה שעם ישראל הינו במדרגה מהותית נפרדת משאר האנושות, כי רב בו יכול להתגלות העניין האלוקי, לפחות בפוטנציאל).
תיאור היווצרות היהדות בהשוואה לדתות האחרות (בבת אחת מול הדרגתיות)
- שואל הכוזרי את החבר: תספר לי בבקשה איך התחילה הדת שלכם, איך היא התפשטה והתקבלה, כיצד הגיעו הדעות שבה לידי הסכמה? הרי מן הסתם הדת התחילה עם יחידים שקיבלו אותה, ואח”כ הלכה והתפשטה אצל אנשים רבים.
- עונה החבר: זוהי באמת הדרך שבה נולדות חוקות המיוסדות על השכל והותחלו על ידי בני אדם. אבל חוקה שמקורה באל, הרי שהיא נוצרה בבת אחת, ממש כפי שנברא העולם!
- החבר מתאר לכוזרי כיצד נוצר עם ישראל: הם היו 600,000 איש שהיו משועבדים במצרים, אשר שמרו על הייחוס שלהם אל שנים עשר בני יעקב, והם מצפים ומחכים להתגשמות ההבטחה שיירשו את ארץ כנען. וזאת כאשר בארץ כנען שבעה עמים חזקים מאוד, ואילו הם “בשפל המדרגה”, מעונים ומושפלים ע”י פרעה, אשר צוה גם להמית את הבנים כדי שלא יתרבו. והנה שלח האל את משה ואת אהרון, שעמדו מול פרעה שלא יכל לעשות להם שום דבר רע, ולא יכל להגן על עצמו מפני המכות שנחתו עליו ועל עמו, קודם במים, אח”כ באדמה, באויר, בצמחים, בבהמות, בגוף ולבסוף בנפש – כאשר ברגע אחד מתו היקרים להם בכל בית ובית – הבכורות. וכל המכות האלה היו באזהרה ובהתרעה על הרגע המדויק, ואף הרגע שהמכות הפסיקו, כדי שיהיה ברור שזה לא מהמזל או מהטבע, אלא רק בשליטה מוחלטת של ה’.
- וכאשר מתו בכורי מצרים, יצאו בני ישראל ממצרים, כאשר לפניהם “מורי הדרך” – עמוד אש ועמוד ענן, ובראשם שני “הזקנים האלוקיים” משה ואהרון. כאשר הגיעו לים סוף ראו כי פרעה רודף אחריהם, אך העם שלא ידע להילחם לא היה צריך זאת כי ה’ בקע את הים לשתיים, בני ישראל עברו ופרעה וחילו טבעו בים לעיני בני ישראל.
- אומר הכוזרי: ברור שכל התיאור הזה הוא פעולת הענין האלוקי, ותורה שנתנה בצורה כזו, “חובה על רואיהם לקבלה”, כי אף אחד מהם לא יעלה בליבו ספק שמא זה מעשה כשפים או מעשה הדמיון.
- עוד נס שמבטא את הענין האלוקי הוא ירידת המן במשך ארבעים שנה. אי ירידתו בשבת מחזקת את תפיסת השבת כיום שבו מתבטא הענין האלוקי.
- החבר מוסיף שעוד ספק אחד נשאר בלב עם ישראל לאחר יציאת מצרים וזה האם באמת האל הרוחני ידבר עם האדם הגשמי ויתן לו תורה? ואולי התורה צריכה לבוא מהאדם ורק לקבל אישור מהאל? ועל כן, כדי להסיר ספק זה, נצטווה כל עם ישראל להתקדש במשך שלושה ימים, ואז זכו להתגלות ישירה ולדיבור ישיר של הקב”ה, וכן ראו שהוא מדבר עם משה כך שידעו שכל תורת משה – מקורה בה’.
השאר תגובה