מערך שיעור על המקור של ריה”ל בעמ’ 66-67 על מעלת תפילת הציבור

משימת סיום – השתלמות מחשבת ישראל

חלק ראשון
שם המקור: ריה”ל – ספר הכוזרי, מאמר שלישי, סעיפים יח-יט (66-67)
סיכום המקור בקצרה:
הכוזרי שואל: האם לא עדיף ליחיד להתפלל לבד כך שיוכל להיות מרוכז יותר בתפילתו מאשר להתפלל בציבור?
החבר עונה: יש בתפילה בציבור מספר יתרונות.
א. תפילה בציבור נועדה להביא תועלת לעולם ולא לגרום רעה ולהזיק לאדם מסוים, בניגוד לתפילת היחיד המתפלל לעצמו ויכול בשל כך להתפלל לרעת חברו.
ב. לעיתים האדם פוגם בתפילתו (בכוונה או בשוגג) וכשמתפלל בציבור יושלם מה שהחסיר ע”י אחרים. כולם זוכים יחדיו לתפילה שלימה בכוונה זכה ותחול הברכה על כולם כשלכל אחד חלק בה.
משל הגשם: פעולת ה’ בעולם היא כמו הורדת גשם. לפעמים אנשים שאינם ראויים נהנים מהגשם שיורד על האנשים הראויים לגשם שגרים באותו מקום ואז הם נהנים בזכות הרוב (בהיותם חלק מהכלל) ולהיפך, לפעמים מי שראוי לא מקבל גשם בגלל שכניו שאינם ראויים (אך בכל מקרה שמור לו גמול לעולם הבא ויתכן שגם בעולם הזה בכך שהוא יתגלה כאיש טוב בין שכניו).
משל שמירת העיר: המתפלל אך ורק בעד עצמו הוא כמו אדם שבשעת מלחמה ממגן רק את ביתו ולא דואג לכלל. הוא מוציא הרבה אנרגיה להגנת ביתו, אך זו לא תספיק (מוציא הרבה כסף אך נמצא בסכנה מתמדת). לעומת הדואג לכלל שמוציא מעט על הגנת ביתו ומשתתף עם הכלל בחומות ונהנה מההגנה הכללית (מוציא מעט ומוגן יותר).
בשעה שהיחיד מתעלם מהיותו חלק מהכלל שהסכימו שכולם יטלו חלק במשהו והוא לא עושה זאת למען הציבור אלא מחליט לפעול רק למען עצמו הוא חוטא לכלל כי יחיד בציבור הוא כמו איבר יחיד בגוף. ואם למשל הזרוע היתה מסרבת לתת להקיז ממנה דם כדי להציל את הגוף אז הגוף היה מת ביחד עם הזרוע. ובהתאם לכך ראוי לכל יחיד לסבול למען הצלת הכלל ולכל הפחות לחשוב על חלקו בכלל כדי שלא יתעלם ממנו.
מושגים ומילים בעייתיים במקור: “פעולת העניין האלוקי”, “תיקון ביתו”, “הוצאתו מרובה”
עם איזו שאלה של נער בכיתה יב המקור מתמודד: מדוע כל-כך חשוב להתפלל בציבור? למה לא להתפלל לבד הרי כך יש פחות דיבורים והפרעות מצד חברים?
מתנה שתישאר לתלמיד בסיום השיעור: הבנת התועלת האישית והאמונית שבחיבור לכלל

המתודה הנבחרת: דף עבודה – תרשים זרימה להבנת המקור וכן דף עם מקורות להעשרה.
פירוט שלבי הכנת השיעור:
ברמת הידע – התלמידים ידעו את יתרונות התפילה בציבור על פני תפילת היחיד, את דעת ריה”ל לגבי המתפלל רק בעדו ואת המשלים שהוא מביא
ברמת ההבנה – נחבר זאת לעולם האמונה – כיצד התפילה בציבור מהווה דרך לחיזוק האמונה והקשר עם ה’ של כל יחיד שמהווה חלק מהציבור?
ברמת החוויה – נחשוב על דרכים מעשיות נוספות של חיבור חוויתי אל הכלל שיתרמו לאמונה של כל אחד ואחד.
אני מצפה בעקבות פתיחת השיעור לאווירה קשובה וסקרנית. לשם-כך בפתיחת השיעור אספר סיפור קצר על תפילה בציבור שהצילה חיי חיילים. יש במרכיבי הסיפור חיבור של כל מוקדי השיעור שאותם נלמד באמצעות המקור – תפילה-אמונה-ציבור-יחיד והקשר ביניהם.
סיפור מצמרר של חייל במבצע “צוק איתן” (שנשלח אל טל. ש. מרחוב אברמסקי, אשדוד)

כחייל מילואים ביחידה מובחרת, גם אני קיבלתי צו שמונה להתייצב במיידי, ביחידתי, אי שם בדרום הארץ. הצו הגיע בעיצומו של צום שבעה עשר בתמוז, והיות שאני מקפיד מאוד על תפילה במניין, הדבר הראשון שעשיתי רצתי להתפלל במניין תפילת מנחה, בבית המדרש של חסידי בעלזא ברובע ג’ הסמוך ביותר לביתי.

בכניסה לבית המדרש, ראיתי שילוט נאה אודות החשיבות להתפלל במניין באופן קבוע, וסגולותיו הרבות, וכן על חומרת האיסור והסכנות לדבר בשעת התפילה וקריאת התורה, ועל הזכויות וההצלחות הרבות שיש לאלה ששומרים ומקפידים לא לדבר בשעת התפילה וקריאת התורה. צילמתי את הדפים הנ”ל. ולקחתי אותם איתי לבסיס, והפצתי אותם במקום, גם בתלי’ה על קירות בית המדרש בבסיס, וגם בחלוקה ידנית לכל חייל וחייל מהדתיים וכו’ כולל למפקדים.

הגענו לשטח הכינוס, ממש לפני שער הכניסה לעזה, וקיבלנו תדרוך מדויק על מטרת המבצע, ומה עלינו לבצע נגד המחבלים, וחיכינו לכניסה, ואז מכריז המפקד של הגדוד (המג”ד) בואו נתפלל מנחה במניין, והוציא מכיסו את הדף שחילקתי בדבר חשיבות “התפילה בציבור”.
היינו במקום כ-300 חיילים, כמובן לא כולם דתיים, אבל כולנו נכנסנו לחדר אוכל שהיה ממוקם בסמוך לשטח הכינוס, בשביל להתפלל מנחה במניין.

לאחר כדקה וחצי מכניסתנו לחדר האוכל, לתפילה. נשמע “בום” אדיר, יצאנו לראות מה קרה, ולא האמנו למראה עינינו – הטיל נפל בדיוק במרכז שטח הכינוס, שהיינו שם דקה וחצי לפני כן. ורק תפילת המנחה במניין הצילה הרבה חיי אדם, וכן פצועים רבים מאוד, כי הטיל היה טיל משופר, עם הרבה מאוד רסס…

כמובן שתפילת המנחה שהתפללנו מיד לאחר האירוע יותר דמתה לתפילת נעילה ביום כיפור, הרבה בכי ודמעות של התרגשות והודיה להקב”ה על הצלתנו היה שם וכן חיילים רבים סיפרו לאחר התפילה שקיבלו על עצמם להקפיד מאוד על תפילה בציבור, וכן שלא לדבר בשעת התפילה וקריאת התורה, וגם חיילים לא דתיים התחזקו מאוד ביחס לדת לאחר שראו במו עיניהם את הנס הגדול.

בס”ד
תרשים זרימה – ריה”ל בעמ’ 66-67
קראי את המקור ומלאי את תרשים הזרימה הבא:
שאלת הכוזרי:

מפגש שלב א
הידע שארצה להקנות לתלמידים בשלב זה הוא הבנת התוכן ויכולת ניסוח תמציתית ומדויקת של התוכן בדף העבודה
מיומנות חשיבה: מה לדעתכם הקשר בין שני המשלים שמביא הכוזרי לבין הקטע שבו הוא כותב את היתרונות של תפילה בציבור? מדוע הוא השתמש במשלים ולשם מה הביא את שני המשלים?
אעודד חשיבה מסדר גבוה באמצעות שאילת השאלות הללו בכיתה כך שהתלמידים ינסו להתמודד ולחשוב ביחד כדי לענות על השאלות הללו.

מפגש שלב ב
לאחר הקניית הידע ושימוש במיומנות חשיבה, ארצה לקשר את המקור לעניין האמונה ועולמם של התלמידים ולכן אשאל אותם: האם וכיצד החיבור לכלל מחזק את האמונה של היחיד?
את התשובות שלהם אכתוב על הלוח תוך דיון והכוונה מצדי.
ארצה שהם יבינו שלכל אחד מאתנו יש לו אחריות גם כלפי הכלל. שכציבור קל יותר להתקרב לה’ ולהפיק תועלת גם באופן אישי. המסגרת הציבורית מייצבת, מחזקת ושומרת על האמונה של כל אחד באופן פרטי והוא עצמו גם תורם לכך (להביא תועלת לאחרים ולחזק את אמונתם) מהיותו חלק מהציבור. [חשוב להדגיש כי חיזוק האמונה לא מותנה בכך שכל מה שהציבור ביקש והתפלל עליו התקיים אלא מעצם המעמד והפנייה המשותפת אל ה’ בצורה שמכבדת את ה’ כשהתפילה נאמרת מתוך כוונת הלב המשותפת של הציבור ומתוך הבנה שה’ הטוב בעיניו יעשה ושה’ קרוב יותר אל הציבור כציבור ולכן גם לכל יחיד המהווה חלק מהציבור]. בנוסף, כאשר אדם מרגיש חלק מגוף אחד שקשור לה’ אז גם אמונתו מתחזקת כי הוא מודע לגדול התפקיד והמעמד שלו כחלק מעם ישראל.
אפנה את תשומת ליבם לכך שיש הרבה מצוות שאנו עושים אותן במעמד משפחתי וציבורי (ולא כל אדם בפני עצמו) כמו הגדה של פסח שזה חג הגאולה והאמונה. למשל מעמד הקהל.
ברמה הרגשית נבחן אירועים ציבוריים שהשפיעו מבחינה רגשית על האמונה בקרב היחידים שהשתתפו בזה – התלמידים יוכלו להביא דוגמאות משלהם ולנסות לקשר זאת לנאמר בטקסט.
למשל: תפילות ואמירת תהילים כללית להחלמת חולה מדגישות את העובדה שכולנו גוף אחד וכל אחד חלק ממנו ויכול להשפיע ולעזור וככל שאדם איתן באמונתו ויתפלל בכוונה זה יחזק את הגוף כולו!
אפשר להביא גם כדוגמא מאירוע ציבורי משמעותי – את תפילת הנערות שגם אדם חילוני שצפה בזה התפעם מגודל האמונה שהיתה שם.
התמרה
כמורה אני יכול לקחת מהתוכן הנלמד לחיים את ההבנה שהשילוב של היחיד בכלל בפעולות רוחניות יש בה תועלת אישית אך גם חיזוק אמוני והבנה עמוקה של היותנו גוף אחד. כאשר לכל אחד יש אחריות כלפי השאר.
מבחינת התלמידים, ארצה שהם יבינו ויחושו כמה חשוב להיות חלק מהכלל ולהתפלל עם הציבור כי הם חלק ממנו והכוח האמוני והרוחני נובע גם מהאחדות שלנו ומהיותנו גוף אחד. ושצריכים להיות אקטיביים – כלומר לא רק לקבל מהציבור אלא גם לתת לו.

דף העשרה (ניתן לחלק כעבודת בית או לשלב זאת כחלק מהשיעור בכיתה)
קראי את ההלכה הבאה הלקוחה מתוך קיצור שולחן-ערוך (הרב שלמה גאנצפריד):

“טוב ליתן צדקה קודם התפלה שנאמר אני בצדק אחזה פניך. גם יקבל עליו קודם כל תפלה מצות ואהבת לרעך כמוך, ויכוון לאהוב את כל אחד מישראל כנפשו. כי אם חס ושלום יש פרוד לבבות ישראל למטה אזי גם למעלה אין התאחדות. אבל התאחדות בגופיהן שלמטה גורם התאחדות ודבקות נפשותיהן למעלה, ועל ידי זה גם תפלותיהן מתאחדות, ואז בהיות תפלותיהן כלולות יחד, הן רצויות לפניו יתברך שמו”.

עני על השאלות:
אילו שני דברים צריך לעשות לפני התפילה ומדוע?
_________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
כיצד קשורה אהבת ישראל לתפילה בציבור?
______________________________________________________________________________________________________________________

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין הידוע בכינויו “החפץ-חיים” כתב איגרת בשנת תרע”ד (1914). לפניכם קטעים מתוך האיגרת. קראי אותם:
ראשי תיבות

כמש”כ = כמו שכתוב

מ”ע = מצוות עשה

כ”א = כל אחד, לביהמ”ד = לבית המדרש
איש”ר = אמן יהא שמיה רבה…
עי”ז = על-ידי זה

במ”ר = במדרש רבה
א”ל = אמר להם או אמרו לו
ועני על השאלות:
מדוע נכתבה האיגרת? למי היא נכתבה? ומה מטרתה?
_________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
החפץ חיים כותב שבזמן שבו האיגרת נכתבה יש חובה להתפלל בציבור. מדוע?
_________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
איזה יתרון לתפילת הציבור מציין החפץ חיים?
___________________________________________________________
מהו תוכן המדרש שהחפץ-חיים מצטט בסיום הקטע ועל איזה פסוק הוא נדרש.
____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
מה ניתן ללמוד מתוכן האיגרת על יחס היחיד כלפי הכלל ועל התועלת שיש לו באופן אישי מהחיבור לכלל?
____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

סיכום תמציתי של מהלך השיעור
המקור: ריה”ל – ספר הכוזרי, מאמר שלישי, סעיפים יח-יט (66-67)
שאלה עיקרית שבה המקור עוסק: יתרונות התפילה בציבור מבחינת היחיד
מתודה כללית לשיעור: דף מסכם למקור עם תרשים זרימה
קשב – השיעור ייפתח בסיפור המשלב חיבור של כל מוקדי השיעור שאותם נלמד באמצעות המקור – תפילה-אמונה-ציבור-יחיד והקשר ביניהם.
מהלך השיעור:
סיפור פתיחה (עמוד 2 לעיל)
קריאת המקור , הסבר והפעלת מיומנות חשיבה (עמוד 1,4)
התלמידים ימלאו את הדף המסכם למקור עם תרשים הזרימה (עמוד 3)
דיון : כיצד החיבור לכלל משפיע על אמונת היחיד וכן מבחינה רגשית-חוויתית (עמוד 4)
הבאת דוגמאות מצד התלמידים
סיכום – התובנות שלמדנו בשיעור:
התועלת ליחיד בהיותו חלק מהציבור מבחינת כוונה וקבלת התפילות.
האחריות והכוח של היחיד כלפי הציבור – איבר בגוף, יכולת לעזור לאחרים ולהשפיע.
חיזוק האמונה של היחיד בהיותו חלק מהציבור (בקיום מצוות ואירועים ציבוריים)

בדף העשרה (עמ’ 5-6) יש המחשה הלכתית של יחס היחיד כלפי הכלל בהכנה האישית לתפילה שמצד אחד על האדם לתת צדקה לפני התפילה ובכך הוא מסייע לציבור באופן מעשי אך גם יש רובד פנימי רגשי משמעותי של אהבת ישראל שמשפיעה בעולמות העליונים.
בנוסף יש דוגמא היסטורית שמתקשרת לתכנים שנלמדו בשיעור – תפילה בציבור, יתרונותיה, אחריות היחיד כלפי הכלל וחיזוק האמונה בשעת משבר- מלחמה באמצעות התכנסות של הציבור.