פרק שישי – סיכום

בס”ד

אמונה וגאולה- פרק שישי:גאולה וימות המשיח

א.מה השינויים שיתרחשו בעולם ובבני האדם בימות המשיח?
האם הם יהיו שינויים פנימיים או חיצוניים?

1. רמב”ם-השינוי יהיה חיצוני:” אי שיעבוד מלכויות בלבד”

בימות המשיח ישובו היהודים לארץ- ישראל, יהיה להם מלך ששמו יתפשט בכל מקום ושיצליח מאוד. “המלכות תשוב לישראל”. ובכל יתר תחומי המציאות לא יהיה שום שינוי. לשון חז”ל:” אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד” הפרנסה תוקל מבחינה זו שבעמל מועט תהיה תוצרת רבה.
מה היתרון במצב הבטחוני היציב?
1. תירבה החכמה והלימוד “ומלאה הארץ דעה את ה'” ובזכות חיי התורה והמצוות יזכו כולם לחיי העולם הבא.
2. חיי בני האדם יתארכו כי לא יהיו “יגונות ותלאות”

2. רמב”ן-שינוי פנימי אצל בני האדם-“ביטול יצר הרע”
עד לימות המשיח פועל האדם על עיקרון הבחירה החופשית “צדיק או רשע” כדי שיהיה שכר ועונש “אבל לימות המשיח לא יתאווה הלב למה שאינו ראוי” והאדם ישוב לאושר שהיה בימיו של האדם הראשון. לא יהיה צורך ללמד את בני האדם כיצד להתגבר על יצר הרע משום שיצר הרע יתבטל לגמרי. יחזקאל:”ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם”. בימות המשיח יעשה האדם בטבעו את הטוב והראוי ולא יהיה משיכה לרע.

3. מהר”ל- “קיבוץ גלויות וגאולה- שינוי חיצוני
הקב”ה יקבץ שוב את כל עם ישראל לארץ ישראל. ויש לכך מספר הוכחות:
1. ארץ ישראל היא המקום הטבעי של עם ישראל- ועליהם לחזור למקומם הטבעי.
2. הפיזור אינו טבעי- כל החלקים המפוזרים והנפרדים צריכים לחזור למקומם.
3. השיעבוד אינו טבעי (גלות)- ומתבקשת גאולה, קיבוץ וכינוס וברשות עצמם.
הגאולה והקיבוץ בחזרה מוכיחים “כי הוא יתברך מסדר המציאות” הוא שיעבד והיגלה – והוא יגאל אותנו מן השעבוד.

ב. מדוע עלינו לצפות לגאלה ולימות המשיח?( עמ’ 186-189)

2 הוכחות שאכן אנו צריכים לצפות למשיח:
1. רמב”ם, עיקר ה-12:”אני מאמין בביאת המשיח…אחכה לו בכל יום שיבוא”
2. חז”ל במסכת שבת:”אמר רבא: בשעה שמכניסין לדין אומרים לו:…האם ציפית לישועה”?

הרב חרל”פ, ממעייני הישועה ( עמ’ 186-187)
1. הזמן המדוייק של ביאת המשיח נעלם מאיתנו כדי שנצפה לו, ציפיה זו הכרחית כדי שהאל “יחיש” את בוא המשיח.
2. ישראל ראויים להיגאל בכל שעה ושעה גם אם מעשיהם אינם טובים בגלל שפנימיותם טהורה.
3. הציפיה לישועה , במיוחד בתקופת עקבתא דמשיחא , עוזרת לנו להתמודד עם הצרות והיגונות שמתרבים בתקופה זו.
4. עלינו לגרום לכך שהציפיה לישועה”תחקק בעומק הנפש” לשם כך עלינו להתעמק בלימוד ( בנושא הגילויים העתידיים) ועל ידי עיון זה נגרום להתרוממות רוחנית של כל פנימיותינו ( “איברים וגידים”)
ואז יהיו לנו “חיים עליזים רוחניים ונצחיים”.
5. הציפיה לישועה תפיח בנו” רוח עוז ועצמה שמחה ואורה” להתמודד עם הייסורים והיגונות כי אנו יודעים שהם זמניים ובבוא המשיח הם ייעלמו.
היסורים הם זמניים וימי המשיח-נצחיים.

ר’ יהודה הלוי ( ריה”ל ),כוזרי ( עמ’ 188)
הציפייה לגאולה חייבת להיות מלווה בעשיה כדי להגשימה-עליה לארץ ישראל.
אין להסתפק בתפילה של געגועים לארץ ישראל ולגאולה. ואמנם הוא מתנצל על כך בפני מלך כוזר וטוען שתפילתו של יהודי שאינו מתכוון גם לעלות לארץ ישראל, דומה ל”דיבור התוכי וצפצוף הזרזיר” ששרים ואומרים מילים ומנגינות בלא כוונת הלב. אילו היו עולים רוב היהודים לארץ ישראל היה כנראה מגיע המשיח כבר מזמן. ( ריה”ל חושב שזמן ביאת המשיח תלוי גם במעשי האדם) בגלל שבני ישראל לא עלו
הגיב גם האל באותה מידה “ונתקיימו בהם ההבטחות רק במידה מצומצמת…כי הענין האלוקי חל על האדם לפי הכנת האדם. אם מעט-מעט, ואם הרבה – הרבה.”

האדמו”ר מסלונים,”הרוגה עליך” ( עמ’ 190-191)
לא די רק באמונה בבואו של המשיח אלא יש צורך לצפות בהתמדה לישועה. מי שמאמין בעצם ביאת המשיח אך אינו מצפה לישועה (“היינו שטוב בעיניו המצב הקיים”) נקרא כופר בתורת משה וגם אם הוא מאמין בכל מה שכתוב בתורה ) מדוע?
המציאות שלנו אינה שלמה היא מלאה צרות ותלאות, “זה רק פרוזדור להשיג דרכו אל התכלית הרצויה”, “שלב בדרך אל התכלית”. אסור לנו להאמין שהמציאות הנוכחית היא התכלית,עלינו להאמין באמונה שלמה ששלב זה יסתיים ונגיע לבסוף למדרגה העליונה של “ומלאה הארץ דעה את ה'”, ובקץ הגלות יופיע אור גדול של תשובה שבה כולם יתאוו לטוב ותתבטל מציאות הרע והטומאה. במילים אחרות זו היא האמונה בביאת המשיח , ולכן עלינו לצפות לו בכל יום שיבוא.
ומי שאינו מצפה לבואו- אמונתו פגומה ואין לו את המבט הנכון על הבריאה ” ולכן הציפיה לישועה היא אחד העיקרים שצריכים להיות מושרשים בלב היהודי”.

סימני הגאולה ומאפיינה ( עמ’ 192-194)

אנו מוצאים במקורותינו גם מאפיינים של החורבן והגלות ( ויקרא כ”ו)
וגם מאפיינים של גאולה ( יחזקאל ל”ו, תלמוד בבלי סנהדרין צ”ח)
השאלה בה נתקלו מבשרי הציונות, בתחילת המאה הקודמת , היתה: האם עלינו להיות אקטיבים או פסיבים ביחס לגאולה? האם עלינו לחכות עד לבואו של המשיח ורק אז ללכת בעקבותיו או שמוטל עלינו לפעול באופן מעשי ולהגשים על ידי עלייתינו ובנייתנו את הארץ את חזון הגאולה.
נביא 2 דעות מנוגדות ביחס להתלבטות זו:
1)האדמו”ר הרב שלום בער מליובאוויטש
אסור בשום אופן לקבל את הצעתו של הרצל לחזור ולעלות לארץ ולהקים ממשלה במדינה ” ולחיות חיים גשמיים” זה מנוגד לרוח היהדות . הקב”ה העניש אותנו בגלל חטאינו ולכן אנחנו סובלים בגלות זה רצון האל. אדם מאמין חייב להמשיך לסבול את עול הגויים, להמשיך לקיים תורה ומצוות ולצפות לביאת המשיח שיבוא ויגאלנו גאולת הגוף והנפש.
2.)הרב צבי קאלישר, דרישת ציון
עלינו להיות פעילים ולא סבילים. ישועת ה’ לא תרד פתאום מן השמים. לא יהיה מצב שהמשיח יגיע פתאום ויתקע בשופר ויכריז על תחילת פעילותו. הגאולה תתחיל על ידי התעוררות מלמטה דווקא: נדיבים, רצון מלכויות וכדו’ . עלינו ליישב את הארץ ולהצמיח שדות וכרמים . הגאולה תגיע לאט לאט ולא בבת אחת. “אז ללא ספק ה’ יצווה את הברכה” ונצליח להתקיים כלכלית בארץ ללא עזרת הגויים סביבנו. תועלת נוספת לעלייתנו לארץ תהיה קיום המצוות התלויות בארץ. עצם עלייתנו לארץ תהווה דחיפה לראשית גאולה לארץ הקדושה. הגאולה הארצית של הארץ תצמיח גם ישועה מהשמיים ממעל.

גאולה ותשובה-( עמ’ 195-198)
האם יש קשר בין בוא המשיח למצבו הרוחני והדתי של עם ישראל?
האם בתקופתנו , הירודה יחסית מבחינה דתית- יכול לבוא המשיח?

החפץ חיים/ “ציפית לישועה” ( 1838-1933)
בעבר היתה האמונה חזקה מאוד והמסורת עברה בהצלחה מדור לדור. כיום יש “רפיון באמונה” ו”קיום הדת מתמוטט ” .בעבר יהודים היו מוכנים למות למען קידוש ה’ בגלל אמונתם החזקה בכל יסודות היהדות” ( שכר ועונש, ביאת המשיח וכדו’ ) .יש סתירה בעניין הגאולה בין התורה וחז”ל: על פי התורה הגאולה היא תהליך של תשובה. ועל פי חז”ל מתוארת הגאולה כתקופה שלילית :החוצפה תיגבר, נערים ילבינו פני זקנים, בנים ובנות ימרדו בהוריהם, לא תהיה מידת האמת וכו’- ובדורנו אנו רואים שדווקא דברי חז”ל מתקיימים.
יישוב הסתירה הוא ששני המקורות צודקים. בתקופת הגאולה ימצאו שתי התופעות גם יחד: מצד אחד יהיו אנשים דתיים המקיימים את התורה, ומצד שני יתרבו הכופרים למיניהם. ושניהם יקרבו את הגאולה:
הצדיקים במעשיהם הטובים והחוטאים יחישו את הגאולה בכך שיביאו את המצב הדתי בעם היהודי לידי קיצוניות שלילית שכתוצאה ממנה לא תהיה לקב”ה תועלת להאריך את הגלות אלא ימהר ויחיש את הגאולה כי הקב”ה לא יעזוב את בניו במצבם הקשה:” הצדיקים מזרזים את הגאולה במעשיהם הטובים וביסוריהם והכופרים מזרזים אותה מכיון שהקב”ה לא רוצה לתת לכפירה ולסבל להשתלט. מובן שטוב יותר לכל יהודי להיות בצד החיובי.

מה הם סימני הקץ המגולה?
1. חז”ל במסכת סנהדרין:
א. צרות רבות וקשות
ב. פני הדור כפני כלב
ג.הפרוטה תכלה מהכיס
ד. היוקר מאמיר
ה. החוצפה מתגדלת
ו. תלמידי חכמים מתמעטים
ז. הופעת רוח הקודש ונבואה
ח. אומות העולם מתגרות זו בזו וישראל נבהלים

בסיכום:אלו הם סימני ריקבון והרס המכשירים את הצמיחה, ביטול מסגרות רוחניות קודמות לקראת הופעה רוחנית חדשה

2. הרב קאלישר והגר”א:
א. הארץ מתחילה לתת פרותיה
ב. עם ישראל חוזר לארצו
ג. יקומו פרנסים גדולים לישראל ( מונטיפיורי ורוטשילד)
ד. פרנסי ישראל יושבים בשערי מלכויות
ה. אם יהיו ק”ל ( 130) משפחות עובדות אדמה ומצליחות במשך זמן.

הראי”ה קוק:
א. התחלת הגאולה בידי אדם וסיומו בידי שמים (“אתחלתא דגאולה”)
ב. בימיו היו 30 מושבות שהחזיקו מעמד קרוב ל-30 שנה.
ג. רק לאחר גמר הטהרה הזיכוך והיסורים בגלות נפתח הפתח ל”אתחלתא דגאולה”
ד. העם יתעורר מתרדמתו וישוב לנחלתו מעשית ולא רק רוחנית. שילוב מחדש של חיים חומריים ורוחניים בצורה מושלמת.
ה. פרותיה ותנובתה של ארץ ישראל יהיו שוב משובחים.

“האם מדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו”( עמ’ 199-211)
חז”ל במסכת סנהדרין נתנו כ-8 סימנים שיחולו בעם ישראל לפני בוא המשיח , הרב קאלישר והגר”א הוסיפו עוד 5 סימנים: והנה רוב הסימנים התקיימו בעת תחילת הציונות ( בראשית המאה הקודמת)
ואז החליטו מבשרי הציונות: הרב קאלישר, הרב אלקלעי ועוד שאנו בתחילת ימות המשיח “עקבתא דמשחא” לדעתם שיבת עם ישראל לארצו, לאחר אלפי שנות גלות והקמת המדינה מעניקים לתקופתנו את הכותרת:” ראשית צמיחת גאולתנו”. התברר שלא כל הקבוצות ביהדות הדתית קיבלו את הדבר כפשוטו . ( נלמד בהמשך על 4 קבוצות עיקריות) המחלוקת נובעת מההתייחסות השונה למקור במסכת כתובות העוסק בענין 3 השבועות שהשביע ה’ את עם ישראל בצאתו לגלות לאחר חורבן בית שני:
2 שבועות מתיחסות לעם ישראל:
1. “שלא יעלו בחומה”- שלא יעלו לארץ כקבוצה במטרה להקים מדינה
2. “שלא ימרדו באומות”- שלא יעלו בניגוד לרצון האומות
שבועה שלישית מתיחסת לאומות העתידות לשעבד את עם ישראל:
3. “שלא ישתעבדו בישראל יותר מדי”-שיהיו גבולות לענישתם את ישראל

ההשקפה החרדית מקבלת את ה”שבועות” כפשוטן ובאופן רציני ולטענתה הן אוסרות עלינו לחזור לארץ בניגוד לרצונו של ה’ שחפץ להענישנו, רק כשיבוא המשיח הוא יחזירנו לארץ. ההשקפה הציונית לעומת זאת טוענת: 1. הקטע במסכת כתובות הוא דברי אגדה ולא הלכה מחייבת
2. הגויים הפרו את השבועה הנוגעת להם ולכן גם אנו חופשיים להפר
3. האומות הצהירו שאין להן התנגדות שעם ישראל יחזור לארצו ובכך מבוטלות השבועות ( הצהרת בלפור, הספר הלבן, ועידת סאן רמו ועוד.)
4. ברגע שה’ גרם לכך שסימני הגאולה שנתנו חז”ל יתקיימו הוא מאותת לנו שתהליך הגאולה מתחיל והשבועות מבוטלות.
הראי”ה קוק שביטא את ההשקפה “הקיצונית” המנוגדת ל”חרדים”, חשב שהשבועות באמת מבוטלות ואנו מתחילים את תקופת “אתחלתא דגאולה” שהיא תהליך אטי תוך כדי עליות וירידות שבסופה יבוא משיח צדקנו.
כבר בתקופתו של הרב קוק(שנת 1899) בוטאה עמדה ציונית נוספת על ידי הרב יצחק יעקב ריינס (מייסד תנועת המזרחי) שטען : כי אמנם מצווה לעלות לארץ מכמה סיבות וכן כי רק בארצנו אנו באמת מוגנים ויכולים לחיות בביטחה אבל אין קשר בין הקמת המדינה וקיבוץ הגלויות להקדמת ביאת המשיח , לדעתו הגאולה תגיע רק כאשר ה’ ירצה בכך ורק בתאריך שה’ תיכנן להביאו. מעשינו בארץ לא מקרבים את בוא המשיח ואין בכלל קשר בין השניים.

הראי”ה קוק/ חזון הגאולה( עמ’ 201-202)
ביאת המשיח עליה חלמנו בכל תקופת הגלות אכן מתחילה להתממש. כל הסימנים שמסרו לנו חז”ל כגון הארץ שנותנת לפתע את פירותיה בשפע ובאיכות גבוהה, קיבוץ גלויות וכו’- מתחילות להתממש לנגד עינינו. “פלא” כזה בא מלמעלה ולא על ידי בני אדם. האל מתכנן את העולם וזוהי החלטתו. נכון, שאנשי העליות ( השניה והשלישית) הם חלוצים חילוניים והם הבונים והנלחמים עבור עם ישראל אך זה זמני.
הם משמשים כשליחי הקב”ה וכ”פועלים” אף שאין להם מושג מה גודל החשיבות ההסטורית של מפעלם. הם מבצעים פעילות חשובה מאוד משום שבינינה החומרי של ארץ ישראל יכול להתבצע גם על ידי חלוצים שאינם שומרי מצוות ,”את הלבנים של הבנין יכולים לשאת גם אותם שאינם חודרים אל עומק הסוד ( של תוכנית ה’ בעולם), כמו שהצידונים כרתו את העצים מן הלבנון עבור בניית בית המקדש
הראשון(בתקופת שלמה המלך) בעתיד יצטרפו אליהם גם שומרי מצוות. גם לחרדים, המתנגדים לציונות, ללא ידיעתם, יש תפקיד הסטורי חשוב הם נושאים את דגל התורה והמצוות. ותהליך הגאולה צריך להתבסס על החול והקודש יחדיו, דוקא שילוב שני הצדדים הללו יתרום לחזוק התחיה הלאומית. התחיה צריכה לכלול את כל הצדדים של הרוח הלאומית חול וקודש יחדיו, חלוצים וחילוניים וחרדים יחדיו.

הראי”ה קוק / אורות הקודש חלק ג’ ( עמ’ 203)
נכון שמצב המדינה אינו אידיאלי כרגע ( הנהגה חילונית, אי שמירת שבת ומצוות, החינוך ובתי המשפט אינם לפי התורה וכו’) אך אנו מדינה מיוחדת ושונה מיתר המדינות, אנו מדינה” שהיא ביסודה אידאלית…שהוא באמת האושר היותר עליון”. מדינת ישראל היא “יסוד כסא ה’ בעולם שכל חפצה הוא שיהיה ה’ אחד ושמו אחד שזהו באמת האושר היותר עליון”- זהו ערך רוחני. האידיאלים האלוקיים והערכיים התורניים מוטבעים בעצם הוויתה של המדינה. דבר כזה לא קיים ביתר המדינות. עצם הקמתה של מדינה כזאת ויציאתנו מן הגלות די בהם כדי לבשר את תהליך הגאולה.
נכון שצריך עוד תהליך ארוך להגיע לאושר המצופה אך אין בכך כדי לבטל את עצם האושר והחזון של הקמת המדינה המיוחדת הזאת.

הרב צבי יהודה קוק /לנתיבות ישראל ( עמ’ 204)
( ראה גם את דברי הרב בנושא זה בדברים שנשא ביום העצמאות ה-19)
חז”ל אמרו שהגאולה תהיה בהדרגה “קימעא – קימעא”.וכוונתם שיהיו בתהליך עליות וירידות, “הפסקים ועכובים, נסיגות וכשלונות” עד שנגיע ל”תשובה” הסופית והמושלמת יהיו בשטח חטאים וחילוניות.. עד שלא תהיה” התחדשות” פנימית מלאה יהיו טומאות שמקורם בגלות. עד שיופיע האור- יהיו “צללים וערפילים” זה נראה מבלבל ומסבך את התהליך כולו אך יש להתאזר בסבלנות כי אנו שותפים למפעל של הקב”ה. אנו נדרשים” למלוא החוסן ומרחב האמת של קוממיותנו האלוקית כולה”. יגיע הזמן שנראה “בשוב ה’ ציון”. המציאות העכשווית של החילוניות במדינתנו היא חלק צפוי בתהליך הגאולה. הגאולה כוללת בתוכה גם את העיכובים והסיבוכים. עלינו להמשיך להאמין בגאולה כיון שהמהלך “קימעה-קימעה” כולל בתוכו מראש הן את ההתקדמות והן את הנסיגות בתהליך הגאולה. עלינו, המאמינים בגאולה, לעשות ככל יכולתנו לשפר ולשנות את המצב הקיים במדינה של חטאים וחילוניות עד להופעת האור ( הגאולה הסופית)

הרי”ד סולוביצ’יק /”קול דודי דופק”-איש האמונה
לדעת הרב הקב”ה עצמו אותת 6 פעמים לעם ישראל שיש לעלות לארץ ולהקים את מדינת ישראל. הרב קורא לאיתותים אלו “דפיקות” ( מילה אותה לוקח הרב משיר השירים: דפיקות הדוד על דלתה של הרעיה) המאמר מתחיל בקטע סוריאליסטי ( שילוב רעיונות ודימויים בלתי מציאותי) נפלא המשלב באופן דמיוני בין מוטיבים מהשואה לסיפור שיר השירים:
באחד הלילות , לפני 8 שנים ( יום הקמת המדינה) היה ליל בלהות מלא זוועות במחנה ההשמדה מידאנק, טרבלינקה ובוכנוולד, ליל של הסתר פנים ושלטון השטן-שבו נחטפה הרעיה מביתה לכנסיה הנוצרית(כדי להעבירה על דתה בניגוד לרצונה) ובליה זה גם צף ועלה הדוד שהחל לדפוק בפתח דלתה של הרעיה שהתיסרה יסורי גיהנום- עקב התעללות שעברה מידי הנוצרים. דפיקות אלו של הדוד ( הקב”ה) הביאו בסופו של דבר להקמת המדינה.
הרב מונה את 6 הדפיקות שלדעתו דפק האל על פתחי בתיהם של בני ישראל וקרא להם לעלות לארץ ולהקים את המדינה שאכן קמה.
דפיקה 1: דפיקה פוליטית- הקמת המדינה היתה על טבעית.”מזרח ומערב ” יחד הצביעו באו”ם בעד הקמת המדינה ( דבר שלא התרחש לא לפני כן ולא לאחר מכן) הארוע היה ניסי ומי שניהל את ישיבת האו”ם באותו מעמד היה הדוד ( הקב”ה)
דפיקה 2:דפיקה צבאית – חיל ההגנה הקטן והבלתי מאומן של ישראל ניצח את צבאות ערב העצומים. נס ” רבים ביד מעטים”. קרה שם נס נוסף שבו הכביד ה’ את לב הערבים שיצאו למלחמה על ישראל ואז כבשנו את ירושלים, חלק מהגליל וחלק מהנגב. ללא שטחים אלו לא היתה המדינה הראשונית הצרה, שאושרה לנו ע”י האו”ם, יכולה להכיל את מליוני היהודים שהגיעו ארצה.
דפיקה 3:דפיקה תאולוגית( דתית) – זו הדפיקה החזקה ביותר. הקמת המדינה שמטה מיד הנוצרים, ואחריהם המוסלמים, את הטענה שה’ זנח את עם ישראל והעביר את כל זכויות היהודים אליהם
( עקב הריגת משיחם) . כיום ניתן לקרוא בעיתונות הנוצרית מאמרים המזכירים את העובדה שעם ישראל חי בארצו ועל פי דתו ושומר שבת ועורך את הסדר בפסח, וזה גורם לרב הנאה רבה.
דפיקה 4:דפיקה בלבבות הנוער היהודי- הנוער המבולבל החל להתבולל ( משום שה’ מסתיר פניו מעם ישראל) והקמת המדינה האטה תהליך זה. לנוער יש עתה מדינה להזדהות עמה ולדרוש בשלומה. יש ליהודי תשובה כאשר שואלים אותו : מי אתה ולאן אתה שייך? הוא לא צריך להסתתר יותר.
דפיקה 5: דפיקה שהביאה להחלטה:דם יהודי אינו הפקר-כאשר ברקע ישנה האנטישמיות ויחס הנאצים
אלינו שהרגו בנו כאילו אנו “דגי ים מופקרים לכל” וחנקו מליונים בתאי הגזים- הקמת המדינה מעבירה מסר של “לא עוד” מעתה תהיה תגובה צבאית יהודית על כל הרג של יהודי.
דפיקה 6:הדפיקה שגרמה שיהיה מקלט בארץ האבות לכל יהודי הנס מארץ האויב: עד הקמת המדינה נאלץ יהודי מגורש למצוא מקלט בין העמים ששוב גרשו אותו או שסגרו את שעריהם בפני יהודים. עתה יכול כל יהודי נמלט למצוא בית חם ואוהב בארץ אבותיו. לו קמה המדינה לפני השואה היו מאות אלפי יהודים ניצלים מתאי הגזים ומהכבשנים.
הדפיקות הללו אומרות שתמה שעת הסתר הפנים.

פרופסור אביעזר רביצקי/” הצפוי והרשות נתונה”
הציונות והקמת המדינה לא התקבלו ע”י הקהילה הדתית ביהדות בצורה אחידה. יש שהתנגדו לחלוטין ויש שקיבלוה בצורה הפוכה לגמרי. רביצקי מביא 4 השקפות בענין הגאולה:
א.חרדיות קיצונית ( נטורי קרתא וסאטמר) שלושת השבועות שהשביע ה’ את עם ישראל ואת האומות דורשות מאיתנו לחיות חיים פסיביים, לסבול בגלות בשקט ולא לחשוב אפילו על עליה לארץ בקבוצה גדולה לשם הקמת מדינה. הציונות היא בגידה של עם ישראל בייעודו וברצון ה’ המתבטא בשבועות. עלינו להקים בחו”ל חיי תורה ומצוות ולצפות לגאולה באופן פאסיבי- ולא יותר. הגאולה תהיה ניסית ועל טבעית. הציונים הם כופרים ויש לגרשם מן הארץ כי הציונות היא “מעשה שטן” המכשיל אותנו. הציונות היא מרד בקב”ה.
ב. העמדה הדתית המנוגדת,ציונות דתית כחזון הגאולה ( מבית מדרשם של הראי”ה קוק ובנו ממשיכו הרב צבי יהודה קוק). לדעתה הקמת המדינה היא התגשמות החזון המשיחי והתחלת חזון הגאולה שעליו ניבאו הנביאים. אנו חיים מאז תחילת הציונות , בתחילת המאה הקודמת, וקום המדינה ב”מציאות משיחית” רוב הסימנים שנתנו חז”ל אכן התקיימו ואנו בתקופת “אתחלתא דגאולה” שבסופה הקרוב יבוא המשיח. זהו תהליך גאולה בלתי הפיך. יש אמנם עליות ומורדות זמניים אך הכיוון ברור ומובל ע”י ההשגחה העליונה. אנו נדרשים לאקטיביות מדינית ודתית: התישבות בכל מקום בארץ ישראל על מנת להתכונן ולהיות מוכנים לביאת המשיח. שלושת השבועות התבטלו מהסיבות אותם מביאים מבשרי הציונות.
ג. השקפה חרדית לא קיצונית אך גם לא ציונית-( “אגודת ישראל”)
עצם העליה לארץ לגיטימית כארץ אבותינו. הבעיה היא שהחברה והממשלה הם חילונים ורק לכן יש להתנגד לה. רק בארץ אנו מוגנים ובטוחים ולכן צריך לעלות לארץ. אך עדיין אנו נדרשים לפאסיביות מדינית. אין זה מתפקידנו להקדים במעשינו את ביאת המשיח. עלינו לפעול רק במישור התורני-רוחני.
ד.חוגים בציונות הדתית-)הרב ריינס והרב סולוביצי’ק) עלינו להיות פעילים מדינית ודתית כאחד. חובה לבנות את מדינת ישראל כפי שחלמו דורות רבים בגלות. צריך להזדהות עם המדינה להלחם בעבורה ולהגן עליה בפני האויבים. ציונות כן- אך משיחיות לא. לא בהכרח מעשינו יביאו להקדמת ביאת המשיח. האל יבחר מתי הזמן לביאת המשיח ולא בהכרח הדבר תלוי במעשינו.