ריה”ל – מערך שיער

ריה”ל – ספר הכוזרי

עמוד: 202

נושא: החובה לעלות לא”י

מסר מרכזי:  חובת העליה לארץ.

רווחים משניים: הדגמת הודאה בטעות

הקדמה

האם יש דבר מה שאתם יודעים שצריך לעשות ואינכם עושים?

ננהל דיון קצר : מדוע?  ונוביל לתובנה הפשוטה, שאין כל סיכוי להתקדמות בטרם ההודאה הפשוטה בצורך לשינוי.

לימוד המקור

1. מהם תכונותיה המיוחדות של ארץ ישראל? מה משותף לכל התכונות המוזכרות?

• הייתה שם שכינה 900 שנה. גם תחזור לשם.

• מקום ‘העליה לשמים’ .

• מקום המשפט הסופי.

• המקום אליו מתפללים ואליו עולים לרגל.

הלכות ייחודיות ליהודים. ניתן להקבילם מדברי הרמב”ם פרק ה מהלכות מלכים:

   [ט] אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם–אלא ללמוד תורה, או לישא אישה, או להציל מיד הגויים, ויחזור לארץ; וכן יוצא הוא לסחורה.  אבל לשכון בחוצה לארץ, אסור–אלא אם כן חזק שם הרעב, עד שנעשה שווה דינר חיטין בשני דינרין.

   במה דברים אמורים, בשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר.  אבל אם היו הפירות בזול, ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר, ואבדה פרוטה מן הכיס–ייצא לכל מקום שימצא בו ריוח.  ואף על פי שמותר לצאת, אינה מידת חסידות:  שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו, מפני צרה גדולה יצאו, ונתחייבו כליה למקום.

   [י] גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל, ומנשקין אבניה, ומתגלגלין על עפרה; וכן הוא אומר “כי רצו עבדיך, את אבניה; ואת עפרה, יחוננו” (תהילים קב,טו).

    [יא] אמרו חכמים, כל השוכן בארץ ישראל, עוונותיו מחולין–שנאמר “ובל יאמר שכן, חליתי; העם היושב בה, נשוא עוון” (ישעיהו לג,כד).  אפילו הלך בה ארבע אמות, זוכה לחיי העולם הבא.  וכל הקבור בה, נתכפר לו, וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה, שנאמר “וכיפר אדמתו עמו” (דברים לב,מג).  ובפורענות הוא אומר “על אדמה טמאה תמות” (עמוס ז,יז).  ואינו דומה קולטתו מחיים, למי שקולטתו לאחר מיתה.  ואף על פי כן גדולי החכמים היו מוליכין את מתיהן לשם; צא ולמד מיעקוב אבינו, ויוסף הצדיק.

   [יב] לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה גויים; ואל ידור בחוצה לארץ, ואפילו בעיר שרובה ישראל:  שכל היוצא לחוצה לארץ–כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר “כי גירשוני היום מהסתפח בנחלת ה’ לאמור לך עבוד אלוהים אחרים” (שמואל א כו,יט).  ובפורענות הוא אומר “ואל אדמת ישראל לא יבואו” (יחזקאל יג,ט).

ניתן לבקש מן התלמידים ליצור הקבלה , למצוא זהות בין המקורות. כך:

סעיף כד

הערה חשובה:

סעיף זה מקביל לחלוטין להוראת עזרא ונחמיה בתכנית הלימודים בתנ”ך בכיתה יב, ואף לתכנית הלימודים בהסטוריה בכיתה ו’. כדאי לתאם את ההוראה עם המורים המתאימים.

כסיכום, נקביל את הפסוקים לנמשל. יש לכתוב נמשל לכל ביטוי מודגש:

אֲנִי יְשֵׁנָה – הסתגלות לגלות.

ְולִבִּי עֵר– הנבואה מתמידה.

 דּוֹדִי דוֹפֵק- קריאה לארץ. הצהרת כורש.

שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא-טָל – גלות השכינה.

פָּשַׁטְתִּי, אֶת-כֻּתָּנְתִּי – עצלות לצאת מן הגולה.

 שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחֹר-עזרא והנביאים מפצירים בישראל לעלות.

אתגר לתלמידים: מצאו בקטע משפט עם מסר אמוני יסודי, שנכון הרבה מעבר לקטע זה דווקא.

“העניין האלוקי אינו חל על אדם כי אם לפי הכנת האדם”