מעט הרחבה על דמותו של הרב בר שאול

הרב אלימלך בר שאול

רבה של העיר רחובות. נולד בירושלים למשפחה של חסידי חב”ד ובה גדל. המצב הכלכלי בבית הוריו היה קשה והוא מצא מפלט בלימודים בהם הצטיין ובלט לטובה. למד בעץ חיים ובישיבת חברון. בהיותו תלמיד בישיבת חברון שמע בקביעות את שיחותיו של הרב קוק בסעודה שלישית וכך הכיר את הרב משה צבי נריה והתחבר אליו. בהיותו בחור בישיבת חברון הרבה לדאוג לנערים שבאו לישיבה כיתומים וליווה אותם עד שבגרו והתפתחו.  לאחר נישואיו התגורר בירושלים ומאוחר יותר היה לרבו של המושב שדה יעקב.  כשהוקמה ברחובות ישיבת קלצק שהפכה לישיבת הדרום היה הרב למנהלה הרוחני של הישיבה.

כשהגיע לישיבת כרם ביבנה היה מחובר מאוד לצעירים בישיבה והיה עורך עבורם ערבי שו”ת בהם היו מצטברים על שולחנו עשרות פתקים של שאלות בנושאים שונים והוא היה מתייחס לכל שאלה ושאלה בנחת ובהרחבה.

במלחמת השחרור עלה לירושלים לבני משפחתו ונשאר בה במצור. באופן זה ניתק מתלמידיו בישיבה ברחובות ולכן שלח להם את המכתבים הבאים:

ה’ טבת תש”ח

לכבוד אחי ורעי בני הישיבה החביבים שליט”א

שלום רב וברכה ממעמקים,

מקווה אני כבר שבימים הקרובים ביותר שוב נתראה בע”ה ונחדש את עבודתנו המשותפת הרוחנית, אבל בינתיים איני יכול שלא לכתוב כמה שורות של ידידות גרידא.

מתגעגע אני מאד אליכם, אל כל אחד מכם לחוד ובמיוחד, ומאוד הייתי רוצה לדעת מן הנעשה והנשמע אצלכם ובלבבכם, איך עברו החוויות הגדולות בנפשכם. הן חיים אנו עכשיו בלי ספק בשעות נדירות בחיי ישראל ובחיי היישוב , והשעות האלה עוברות דרך הכלים הנפשיים של כל אדם מישראל ונספגות בלוח מוחו. ויש צורך בלב עשיר ובדעת רחבה כדי לקבל את המראות והרשמים  כדרך שבן תורה צריך לקבלם וגם לעכלם. ויש צורך, איפוא, במחשבה רצינית ומעמיקה כדי לראות יותר ולהבין יותר. דווקא בשעות כאלה הייתי רוצה מאוד להיות איתכם יחד ולהחליף רשמים והגיגים. אבל הכל מאת ה’… אמנם כן אחים ורעים  יקרים. עומדים אנו לפני התרחשויות גדולות אשר מי ישורן וישערן… הן כל כך הרבה ידרש מאיתנו בזמן הקרוב במובן הרוחני. הן תפקידים עצומים של הדרכה וחינוך יהיו מוטלים עלינו. והשאלה הנשאלת: האם נדע להסתגל לשעה הגדולה הזאת ולתפקידים הגדולים שלה? הנהיה ראויים ? הנדע להתכונן, להתכשר? הנדע אנו, כי מעתה- כל יום- עולם מלא, כל שעה- אוצר, כל רגע- יקר מפז. וכך אנו צריכים לנצלם לשם הרחבת ידיעותינו בהלכות התורה מוסרה ומחשבתה, והעמקת ידיעות אלה וסידורן. אני נחרד בהיזכרי בזאת. אני מרגיש שמעתה הרבה צריך להשתנות מעיקרו, ונדמה לי שרשאי אני לשתפכם בחרדה הזאת ובשאלות האלה. נדמה לי שאין זה צריך להיחשב סתם כמצב רוח, אלא  כמצב ממש. כתפקיד, כמשימה, כחזון וכמטרה קדושה.

ולמרות רצוני- אני מפסיק את דברי באמצעם ותוך כדי תסיסתם. ואני חותם: היו ברוכים, אחים יקרים כולכם, והיו  קרואים בשעה הגדולה- להיות גדולים. ושאו לי וסלחו לי אם הפרזתי  במילה פה או שם.

שלכם באהבה, אלימלך

מכתב נוסף –

ב”ה, ירושלים תבנה ותיכונן, אור לט”ו טבת תש”ח

… שמחתי בדבריך על המצב בישיבה , אני מתכוון למצב הרוחני. ב”ה שהחברים שקודים בתלמודם. ואני רוצה לקוות כי החברים קובעים עתים גם ללימודי מוסר ומחשבה, שכן דווקא בשעה שעולם החוץ מלא מהומות ומבוכות וצער ומרירות, דווקא באותה שעה על האדם המרגיש להתרכז כלפי פנים, ומתוך עולם פנים להשקיף על עולם החוץ. ובעולם פנים יש תמיד היכל של מנוחת נפש. של דממה וקול. היכל זה אינו עומד על שפת הלב, אלא חבוי ומוצנע הוא בתוך תוכו. שם המחשבה יכולה להיות אמת, רצינית, שקולה ובריאה. שם גם הרגש הוא מאוזן, נתון בנרתיק, בריא. זהו אותו המקדש הפנימי, עליו מדובר כל כך הרבה בספרי יסוד שונים ממערכת המחשבה הישראלית המקורית. והאדם היודע להתכנס לתוך היכל נפשו הפנימי הוא אינו בא עד משבר רוחני הוא אינו נכפף ואינו נשבר, אלא הוא שואף חיות חדשה תמיד מהמקורות הברוכים של הניצוץ האלוקי אשר בנשמת האדם. הוא מתחנך לזקיפות, לעמידה איתנה, לרעננות רוחנית יוצרת, לחיים רוחניים אינטנסיביים. ובלשון יותר פשוטה : האדם המקשיב בנפשו את הקול הטמיר הבוקע בנשמה הקשורה לאביה שבשמים, המרגיש את הקשר הניצחי העליון, המקשר את עצמותו עם אור ה’ – אדם זה חמוש בביטחון חי בחי עולמים שישועתו קרובה לבוא וצדקתו להיגלות, וגאוותם של ישראל עתידה לשוב להם ברוב יפעה והדר כאור שבעת הימים.

אחים אהובים ויקרים! חיזקו והתחזקו, כל אחד לחוד וכולכם כאחד, בתורה ובמוסר ובמחשבה מקורית תורנית. איש לרעהו יאמר חזק. איש יעורר את חברו. בשעות קשות צריך כל יחיד להיות קשור עם הכלל שהוא חי בתוכו, ולא רק קשור אלא חטיבה אחת עימו. היו על כן מקשה אחת זהב. כרצונכם ויכולותיכם להפוך לגוש מלוכד של אנשי עלייה המתכוננים לקבל על עצמם תפקידים חשובים לחינוך ולהדרכה לעם ה’ בארץ הקודש. יחשוב כל אחד מכם על חברו ועל הציבור לא פחות משהוא חושב על עצמו, תישכחנה כל מיני קטנוניות כי בשעה כה גדולה אין מקום לחשבונות קטנים ילכדכם רק החשבון הגדול: להיות גדולים בשעה הגדולה, גדלים ביתר שאת, מרץ, רצון, קיבולת ומשימה – כדי ליהפך לגדולים!

חזקו ואימצו אחים יקרים, למענכם, למען עמכם, למען השם יתברך!

ולהתראות יחד בימים הקרובים בשלום ובשמחה!

שלכם באהבה, אלימלך

כמו כן כשהיה רבה של העיר רחובות התייחס לכל אדם בכבוד ויצר קשרים עם רבדים שונים באוכלוסייה. פעם אחת נכנס אליו עגלון מהעיר ושאל אותו האם למכור את הסוס שלו. הרב בר שאול דן איתו על מחירי הסוסים ויכולותיהם. לאחר שהעגלון יצא שאלוהו מקורביו מה קרה, האם נהפך לסוחר סוסים? הרב הסביר להם כי כעת כשהעגלון יודע שאפשר לדבר עם הרב על מה שמעניין אותו הוא יבוא לשאול את הרב גם שאלות בהלכה ובעניינים רוחניים אחרים.

בדרך זו נהג כלפי כל אדם ומספרים כי באחת הפעמים כשאר העביר שיחה בשבת, שמו לב כי אחד המשתתפים מעשן סיגריה. הרב בר שאול לא העיר לו דבר ושכששאלוהו לאחר מכן מדוע לא הגיב הסביר כי לאחר השיחה ניגש בשקט לאותו אדם ושוחח איתו והאיש לא עישן יותר בשיחות בשבת ומאוחר יותר הפסיק לעשן בשבת באופן קבוע.

הרב כתב ספרי הגות רבים ובהם הדגיש את בניית עולמו הפנימי של האדם. הוא האמין בגדלותו של האדם וביכולת ההתקדמות האישית של כל אחד ואחד.

קישור לחוברת שנכתבה לזכרו של הרב בר שאול