הדיון כאמצעי הוראה

ב”ה                                                                                                                                        ד”ר דניאל רביב

הדיון כאמצעי בהוראה בכיתה בשיעורי מחשבת ישראל

לדיון בהוראה יש עקרונית שלושה סוגי מטרות:

1. עיקרית-קידום מימוש מטרות השיעור – בתכני השיעור ובהבטחת הרחבת מעגל הלומדים
2. “תחזוקת שיעור”: יצירת עניין תוך “שמירה/חידוש ערנות” ותוך גיוון השיעור במתודה
3. הזדמנות לקידום חינוכי – הנחלת ערכים כגון: הקשבה, תרבות דיבור, סבלנות, סובלנות ועוד

תועלות/מטרות כלליות בשימוש בדיון – הדיון כגורם מזמן מיטבי ל:

1. הפעלה מיטבית [הזדמנות להפעיל את כולם – “לכל אחד יש במה”, מוענקת תשומת לב, ותוך כדי שאלות הצלבה (ב”רשת”: “מה דעתך על עמדת הדובר הקודם”)]
2. חינוך לערכי חברה ותקשורת בין אישית: הקשבה, כיבוד הזולת, תרבות הדיבור והדיון
3. חינוך לחשיבה [הזדמנות לשאלות מקדמות – ברמות חשיבה גבוהות, זיהוי הנחות, ביקורת מנומקת וכדו’]
4. אמצעי חקר וגילוי [הפעלה מפיקה – להוציא רעיונות מהכח אל הפועל, מתוך פוטנציאל הלומדים]
5. חינוך להכלה [לגיטימציה לעמדות השונה, הבנה ללא הסכמה]
6. חינוך לכניסה ל”ראש הזולת” [הפרדות, כגון בין דעתי לאפשרויות אחרות]
7. טיפוח תקשורת בין אישית [תמיכה הבנה, הסכמה, ביקורת]
8. גורם מזמן להטבת אקלים כיתה [שיויוניות, כבוד לכל אחד]
9. עבודת צוות – שיתופיות
10. למידת תהליך לימוד הדרגתי: מעובדות למסקנות ומתוך הבחנה בין עובדות לפרשנות
11. טיפוח יכולת גיבוש עמדה

כללים – תנאי בסיס לקיום דיון:

1. קביעת נושא הדיון [ו]מטרתו [מטרת תוכן, כגון: פתרון בעיה, הכרעת דילמה, משימת חקר, ברור משמעויות], תוך הבהרת נקודת המוצא ברורה ומוסכמת [מידע נתון, עובדות מסויימות]
2. גירוי להתנעת הדיון: פתיח מעורר, פרובוקטיבי, מסעיר, מזמין ויוצר עניין, דילמה, אתגר
3. הגדרת טיב התוצר [ציפיות מהדיון, תוצר מוגדר, החלטות אפשריות/מסקנות מצופות]
4. הכנת שאלות בתהליך הדרגתי – קביעת מתווה ברור עם אפשרויות [למנחה]

עקרונות הנחייה/ניהול הדיון

1. שוויוניות בנתינת מקום לכל המשתתפים – הזדמנות להשתתף ולהביע דעתם
2. שאלות מעוררות חשיבה, בהירות אך פתוחות כבסיס לדיון פורה ומעורר עניין
3. הנחייה מקדמת – בדיקת התקדמות יעילה ולעבר המטרה [שמירה מהסתעפויות וחריגה מהנושא]
4. שימוש בביטויי תמיכה ושבח
5. סיכומים – סיכומי ביניים, סיכום סופי – מסקנות
6. קביעת סדר השתתפות
7. לעורר השתתפות ולאפשר לכל אחד להתבטא
8. תיעול כל אמירה לכיוון תורם – רתימת כל משתתף גם בדיעבד [ואף מי שמדבר לא לעניין]
9. התחלת דיון ושבירת שתיקות
10. הכלת כל טיפוסי האישיות – התמודדות עם מגוון סוגי משתתפים [כגון: שתלטן, שתקן, דברן, תוקפן, ביקורתי, וכחן ועוד]
11. החלטה על סידור פיזי כסביבת דיון – מומלץ ישיבה במעגל כביטוי לשיויוניות
12. חזרה על דברי דוברים בכדי לוודא הבנה והשמע חוזרת (לרחפנים) ולאפשר התקדמות ממוקדת
13. שמירה על תרבות דיון [מניעת התפרצויות או השתלטויות על הדיון, אי פטפטת וכדו’]