בס”ד
סיכום פרק ה’- אמונה תרבות ויצירה כתבה: רחלי ווקנין
- “אורות הקודש”- הראי”ה קוק- ע”מ 181
במאמר זה דן הרב קוק במהותו של כוח היצירה. מאפייני היצירה הרוחנית:
________________________________________________________________________________________________________________________________________________
“כל מה שתגבר בקרבה אמונתה בעצמה, כן תעלה למרומי האמת”- ככל שהיוצר יותר מחובר למקורו הפנימי- כך היצירה תהיה אמיתית ומדוייקת יותר.
כמו כן, עוסק הרב קוק בהכרח של אדם שיש בו כוחות יצירה ליצור, ולא לכבוש נטייה זו ולהתכחש לה: “מי שיש לו נשמה של יוצר מוכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות. אי אפשר לו להסגר בתלמודו השטחי בלבד. כי שלהבת הנשמה עולה מאליה ואי אפשר לעצור אותה ממהלכה”.
- אגרת הראי”ה קוק לבית הספר לאמנות “בצלאל”, אגרות הראי”ה- ע”מ 182
מאמר זה הוא למעשה איגרת ששלח הרב קוק לפרופ’ בוריס שץ עם פתיחת בית הספר הגבוה לאמנות “בצלאל”. במאמר זה מתייחס הרב קוק לתהליך פריחת האמנות כאל אחד מסממני תהליך הגאולה ותחיית עם ישראל בארצו.
פסקת פתיחה: אנו עדים לתהליך של תחיה, התעוררות איטית והדרגתית של גאולה בארץ ישראל. אחד מהסימנים המובהקים של תהליך זה: התעוררות העיסוק באמנות וביצירה ובארץ ישראל. אומר הרב קוק שיש לברך ולשמוח במגמה זו, שמחה זו רלוונטית לכל הציבור (ולא רק לאנשי היצירה) אלא גם האנשים “היותר קרים והיותר טרודים בשאלת הקיום החמורה מאוד” צריכים לשמוח מאוד. מדוע?
כדי לענות על שאלה זו מציג הרב קוק את “משל הבובה שושנה”, כדי להמחיש את החשיבות הגדולה שבתהליך פריחת היצירה היהודית.
“משל הבובה”: משל: ______________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
נמשל: הילדה שושנה= _______________ המחלה= ____________________ תהליך ההבראה: ____________________________ הבובה= _____________________
הסבר: ______________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
פסקת סיום: בנוסף לחשיבות האמנות כביטוי לתהליך התחיה של האומה, ישנה גם תועלת ממשית בעיסוק באמנות:
א. _______________________________________________________________
ב. פיתוח רגש היופי והטהרה אצל עם ישראל
ג. העיסוק באמנות מביא איתו ערכים חיוביים רבים כמו: ______________________________________
הקדמת הראי”ה קוק לשיר השירים – ע”מ 184
רקע: מאמר זה לא נכתב באופן מסודר, אלא הוא תמצית של שיחה שקיים הרב קוק עם אחד מידידיו בשעת טיול בטבע. השיחה התגלגלה סביב מהותו של ספר שיר השירים, והדברים נרשמו מיד לאחר מכן ע”י הרב קוק עצמו.
מאמר זה מתבסס על דברי רבי עקיבא בגמרא: “אין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים. שכל הספרים קודש ושיר השירים קודש קודשים” (מסכת ידיים פ”ג, מ”ה)
ניתן לחלק את המאמר לשלושה חלקים:
פסקה א’- האמנות כביטוי לעומק רוחני, כאשר היא נעשית מתוך טהרה.
פסקה ב’- פירוש חז”ל את ספר שיר השירים כביטוי לאהבה בין עמ”י לקב”ה לעומת הפרשנות של עמי הארצות- כסיפור אהבה פשוט.
פסקה ג- אישיותו של רבי עקיבא כביטוי העליון ביותר לאהבה ברבדיה השונים.
- פסקה א: ישנו ערך רוחני עצום ליצירה ולאמנות, מכיוון שהיצירה הרוחנית מוציאה מהכוח אל הפועל מושגים של קדושה ורוחניות. עם זאת, דווקא יצירה הנעשית מתוך טהרה- ראוי וצריך לפתח. יצירה הנעשית שלא בטהרה, ומביאה לידי ביטוי דברים שצריכים להיות מוצנעים- אין לה מקום. על יצירה כזו “מתקנת היתד שעל אוזננו לחפור ולכסות”, כלומר: ______________________________________________.
- פסקה ב: בחלק זה מתייחס הרב קוק לאלה המפרשים את שיר השירים רק כביטוי לאהבה חומרית בין איש לאישה. על כך אומר הרב: “רק אנשי קודש ראויים להיות שרי קודש”– רק אנשים קדושים ראויים לעמוד על טיב עומקה של יצירה כמו “שיר השירים”.
מסביר הרב קוק, כי לא יתכן שערך מרכזי ומהותי כל כך בעבודת ה’ כמו ערך “האהבה לאדון כל המעשים” לא יקבלו ביטוי בתנ”ך, ספר הספרים. רק מי שהוא “חמוֹר לאהבה”, הרואה את האהבה רק בהיבט החומרי שלה, לא יכול להבין שיש רובד עמוק ונעלה יותר- אהבה לקב”ה. אדם שלא חש אהבה לקב”ה וצימאון רוחני, לא מרגיש חיסרון בכך ולכן נוח לו לפרש את שיר השירים רק כאהבה בין איש לאישה. בעוד שאדם שאהבת השם מקבלת מקום מרכזי בחייו, ודאי שיקרא את הספר מתוך פרשנות מעמיקה זו.
–פסקה ג: אישיותו של רבי עקיבא, שראה בספר שיר השירים “קודש קודשים”- יותר מכל שאר ספרי התנ”ך, היתה מלאה באהבה, על כל רבדיה. לכן טבעי כל כך שדווקא אדם המלא באהבה , ושמסר נפשו על אהבת השם, יראה בשיר השירים ביטוי של אהבה יוקדת.
מידת האהבה באישיותו של רבי עקיבא מתבטאת בשלושה רבדים:
א. אהבה טבעית- ______________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
ב. אהבה לאומית-
____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
ג. אהבה אלוקית- ___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
אולם ישנם אנשים בעליה ראייה שטחית וצרה, אותם מכנה הרב קוק “____________________”, שמכירים רק את הרובד הבסיסי של האהבה הטבעית בין איש לאישה, וכך קוראים את ספר שיר השירים. אנשים אלה משולים ל:
______________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
השאר תגובה