לפניכם סרטונים וקטעים שונים הקשורים כולם בנתינה ובחשיבותה, אשר יכולים להעשיר את השיעור

 

 

1. כמה יכול להשתנות העולם אם נתרכז בנתינה ולא בנטילה

2. סרטון על תרומת כליה

3. נאום הפתיחה של נפתלי בנט בכנסת (רק הדקות הראשונות)

חבריי, חברי הכנסת, יום אחד, כשהייתי ילד, בערך בן עשר, באחת הארוחות שני אחיי ואני דיברנו על חבר מהשכונה, וכינינו אותו פראייר. אמא שלי, שהיא עולה מארה”ב, לא הכירה את המושג, ושאלה אותנו: “מה זה פראייר?”.

אמרנו לה: “אמא, מה, את לא יודעת? פראייר זה אחד שעוזר, נותן לאחרים, ולא מקבל בתמורה שום דבר. “

ואמי הטובה, נזפה בנו, ואמרה: “אז פראיירים הם טובים. אני רוצה שאתם תהיו פראיירים”.

הרי אמא ואבא עזבו את החיים הנוחים בארה”ב, ובאו להקים בית בארץ ישראל. הם לא באו לקבל. הם באו לתת. הם באו להיות פראיירים. כמו החלוצים, כמו מייבשי הביצות, כמו לוחמי תש”ח, כמו הלוחמים שמסיירים בשעה זו לאורך גבול הלבנון ובקדמת סיני. כל אלה הפראיירים שמקיימים את מדינת ישראל. אמא ואבא חינכו אותנו להיות פראיירים. לתת מבלי לקבל. לעשות את הדבר הנכון, גם אם זה כרוך במחיר אישי. חבריי, חברי הכנסת, בואו אנחנו, הפוליטיקאים, נהיה פראיירים למען עם ישראל. היכולת שלנו, חברי הכנסת, לחולל שינוי בישראל תלויה בכך שנסכים להסתכן ולשלם מחיר אישי למען דברים שאנחנו מאמינים בהם.

4. קטע מתוך הנסיך הקטן המחדד את אמרתו של הרב דסלר:  “כי לאשר ייתן יאהב”

להורדה

 

5. הדבר הכי גדול – לעשות טוב למישהו אחר

לפני כמה שנים, ברחוב הירקון בתל אביב, ראיתי יהודי זקן מנקה את הרחוב פניו היו יפות אך גופו שבור לגמרי, השכינה היתה נסוכה לו על הפנים ניגשתי אליו ואמרתי לו, “שלום עליכם!” ענה לי במבטא פולני: “עלייכם שלום” שאלתי אותו ביידיש: “מַיין זִיסע יִיד”, יהודי יקר, “התאמר לי, מאיפה אתה?” “מפִּיאַסֶצ’נָה”, הוא ענה. היתה זו פצצה בתוך לבי. פעם ראשונה שאני פוגש ניצול משם. “האם פעם אחת ראית את רבי קלונימוס קלמן?” שאלתי. השיב: “ודאי! אצלו למדתי כל ילדותי. בגיל אחת עשרה הגעתי לאושויץ. חשבו שאני בן שבע עשרה. שלחו אותי למחנה עבודה. אין לי אף אחד, אני לבד בעולם”, המשיך לטאטא את הרחוב. “קינדֶערלַאך, טַייֶערֶע זִיסֶע קינדֶרלַאך”, מתוך האש הקול עוד מדבר, “הדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר!” אמרתי לו : “ידידי, אני חסיד של רבי קלמן אולי תואיל לומר לי משהו בשמו.” הוא הביט בי ואמר: “אחרי המחנות אתה באמת חושב שאנחנו עוד זוכרים? ואיך אוכל לתאר לך את קבלת השבת? רקדנו סביב הרבי, כל הילדים. אך דבר אחד אני זוכר שאמר לנו שוב וָשוב ולא אשכח כל החיים:” “קינדֶערלַאך, טַייֶערֶע זִיסֶע קינדֶרלַאך”, מתוך האש לוחש לי ואומר: “הדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר!” “במחנה, כשהבנתי שכל המשפחה שלי הלכה, קמתי בלילה ורציתי לשים לחיי סוף. אז שמעתי את קולו של הרבי בתוך אזני: ‘קינדֶערלַאך זכרו לעשות טובה למישהו אחר.’ אתה יודע כמה טובות אפשר לעשות בלילה באושויץ? סביבך על הרצפה אנשים שבורים. כל הלילה ישבתי, הקשבתי, עודדתי, ונחמתי – נשארתי בחיים.” “קינדֶערלַאך, טַייֶערֶע זִיסֶע קינדֶרלַאך”, מתוך האש לוחש לי ואומר: “הדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר!” “גם היום לפעמים איני מוצא טעם לחיי, נכנס לים, אך שוב קולו בתוך אזני: ‘הדבר הכי גדול. . .’ אתה יודע, כמה טוב אפשר לעשות ברחובות של תל אביב?” “קינדֶערלַאך, טַייֶערֶע זִיסֶע קינדֶרלַאך”, מתוך האש הקול עוד מדבר, “הדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר!” • • •

מילים: ר’ שלמה קרליבך עריכת טקסט: אהרן רזאל לחן: אהרן רזאל