שימי לב: לפניך סיכומים למאמרים מתוך הספר. באופן טבעי, הסיכום מכיל את הנקודות המרכזיות של המאמר מספר הלימוד, אך אינו מכיל את כל הנקודות שעלו במאמר. כהכנה לבחינת הבגרות, קריאת הסיכומים בלבד איננה מספיקה ואינה מהווה תחליף לקריאת הקטעים מתוך ספר הלימוד.
פרק ב’- אני מאמין:
האם ראוי לחקור (חקירה מדעית) בשביל להגיע לאמונה?
ריה”ל, מתוך “הכוזרי”:
הדרגה הגבוהה היא קבלת האמונה בתמימות, בלי התפלפלות ובלי התחכמות. המתחכם והחוקר נמצא בדרגה נמוכה יותר.
אבל מי שכבר לא נמצא בדרגת האמונה הפשוטה ונכנסו ספקות בליבו- ראוי לו להשתמש במחקר כדי לבסס את אמונתו (במקרה זה עדיף להשתמש בחקירות מאשר להישאר בספק).
רבי נחמן מברסלב, מתוך “ליקוטי מוהר”ן” תנינא:
עיקר התכלית והשלמות היא לעבוד את ה’ בתמימות גמור בלי חוכמות! יש “מחקרים” שבשבילם העיקר הוא ע”י חקירה בחוכמות חיצוניות, אבל אצלנו השגת התכלית היא ע”י קיום מצוות מעשיות ואמונה פשוטה ותמימה. אסור לעסוק בחוכמות כלל (רק לצדיק הגדול מותר).
למה ללמוד אמונה?
רב סעדיה גאון, מתוך: ההקדמה לספר אמונות ודעות:
א. יש סוגי אנשים שונים בקשר לידיעת האמת:
- יש אדם שהגיע אל האמת והוא יודע זאת ושמח.
- יש אדם שהגיע אל האמת, אך היו לו ספקות והוא עזב את האמת.
- יש אדם שמחזיק בשווא (שקר) וחושב שהוא האמת (ועוזב את הישר והאמת).
- יש אדם שמצא שיטה מסוימת ואח”כ עזב אותה ומצא שיטה אחרת וכו’ והוא בתהפוכות כל חייו.
לכן השליחות שלי בספר היא להבהיר את האמת ולעזור לאנשים להגיע אליה.
ב. יש אנשים שחושבים שיש סתירה בין המדע לאמונה הדתית אך זוהי טעות שהמוני העם (הלא משכילים) מאמינים בה בטעות.
לא רק שהתורה מתירה את העיסוק במדע, אלא שאנו מצווים לחקור את העולם באמצעות המדע.
מה שהתורה אוסרת זה דרך של חקירה בלבד ונטישת דברי הנביאים. דרך שהיא רק חקירה מדעית ונטישה של דברי הנביאים דרך זו היא בעייתית ויכולה להוביל לטעות בחקירה.
אך רס”ג טוען שיש דרך מדעית אחרת שמתאימה לחוקר מקהל ישראל.
יש שתי סיבות לחקירה מדעית:
- כדי לאמת בעזרת השכל את מה שאנו כבר יודעים על העולם בעזרת הנבואה.
- “דע מה שתשיב לאפיקרוס”(כופר) כדי שנוכל להשיב למדענים או בני דתות אחרות שטוענים שהדת שלנו טועה.
שאלה: אם ניתן להגיע לאמת בעזרת השכל אז למה היינו צריכים לקבל את האמת דרך הנבואה?
תשובה: כי להגיע לאמת בעזרת השכל בלבד זה אפשרי, אבל זה היה לוקח המון זמן ויכלו לקרות המון טעויות בדרך .
מסקנה:
קיבלנו את האמת בעזרת התורה, ללא עוררין ורק אז נצטווינו לעיין ולחקור בעזרת המדע והשכל ולאמת את מה שידוע לנו מהתורה.
רמח”ל, מתוך: ההקדמה למסילת ישרים:
- 1. הדברים שבחיבור שלי הם דברים ידועים ומפורסמים, אך התועלת שבהם היא בשינונים ובהיזכרות בהם.
- אני כותב בספר שלי על לימוד היראה ועל המידות שעל האדם לפתח. זה דבר שכל חכם יודה שהוא חשוב מאוד. אבל, בחיי היומיום- החכמים עסוקים בדברים אחרים והם מזניחים נושא זה (כי הם חושבים שהוא פשוט). מי כן עוסק בזה? הטיפשים שלא יכולים לעסוק בדברים עמוקים.
מה יוצא מזה? כולם מפסידים:
החכמים- לא מפתחים את נושא המידות ויוצא שאנשים חושבים שלהיות חסיד זה רק בסגפנות ובעצם זה הרבה יותר מזה .
טיפשים- לא באמת מבינים את הנושא.
- אבל האמת היא שחשוב מאוד לעסוק בענייני היראה ותיקון המידות, מכמה סיבות:
א. על האדם להשקיע מאמץ ולפתח את תחום מידותיו. אלו דברים שחקוקים באדם באופן טבעי אך כדי להתפתח עליו להתמיד ולהתעסק בהם (וזה לא לוקח הרבה זמן בשגרה).
ב. ענייני המידות, יראת ה’ ואהבת ה’ אלו הדברים החשובים ביותר בחיי האדם ואסור לו להזניח אותם- עליו לחזור ולעסוק בהם יומיום. אסור לאדם להזניח את העיסוק במידות וביראה- כדי שלא יעבור עליהם.
ג. יש הרבה סיבות (דברים) שמרחיקים את האדם מהיראה ותיקון המידות, וע”י לימוד יומיומי האדם יתגבר על הדברים המרחיקים.
רבנו בחיי, מתוך: ההקדמה לספר חובת הלבבות:
שאלת הקדמה: התורה נותנת לנו מצוות, אך האם יש מצווה על הכוונה בקיום המצוות?
רבנו בחיי: כן, בתורה יש מערכת מצוות שקשורות לכוונה ולמצפון.
חכמת התורה מורכבת משני סוגי חובות:
- חובת האברים (המצוות הרגילות)- כוללת מצוות שכליות עם סיבה ברורה
ומצוות שמעיות– שאיננו יודעים את הסיבה שלהם.
- חובות הלבבות (מצוות לגבי כוונת האדם, אמונתו, מידותיו). דוגמאות: קבלת קיום
הבורא, היות העולם נברא, אחדות הבורא, יראת האל, אהבת האל.
אין ספר על חובות אלו. כיצד רבנו בחיי מוכיח שאכן התורה כוללת גם מצוות ללבבות?
ע”פ הנביאים וחז”ל: חובות הלבבות הם יסוד כל המצוות ובלעדיהם לא תתכן אף מצווה.
ע”פ השכל: אם לאדם לא יהיה רצון פנימי לקיים את המצוות אז הוא לא יצליח לקיים אותם.
לכן, אם האל ציווה את האדם לקיים מצוות- לא יתכן להזניח את טיפוח הרצון והלב.
לסיכום:
– חובת הלבבות זו מצווה תמידית, שנוהגת כל הזמן.
– יש יותר מתרי”ג- יש אין ספור מצוות ללבבות.
– למה צריך לעיין בחובות אלו? תשובה: אם בכחך- אל לך להתרשל! כלומר, אם אתה מסוגל ומספיק חכם כדי לעיין בחובות אלו ואינך עושה זאת- תיענש על כך שהזנחת עיון זה.
כמו במשל על העבד שקיבל אוצר של המלך לשמור עליו ולא ספר ולכן לא שם לב שנתנו לו פחות מטבעות ממה שאמרו למלך. כשהמלך יבוא לבקש את האוצר וגילה שחסרים מטבעות הוא יעניש את העבד ויאמר: אתה הרי מסוגל לספור, אז מדוע לא ספרת כשקיבלת את האוצר?” (הנמשל: האדם שמסוגל לעסוק בחובות הלבבות אך מתרשל ומתעצל).
הרב קוק- מאמר הדור (כותב בתחילת המאה ה-20 לדור החלוצים):
בדורנו יש צורך מיוחד בלימוד אמונה, שכן אמונה תמימה ופשוטה המבוססת על פחד, כבר לא מספיקה לבני הדור החדש. הדור היום התעלה לרמה גבוהה יותר ולכן דורש הסברים עמוקים יותר לאמונה. אומנם בני הדור עוד לא הגיעו לשכלול מוסרי ועדיין יש מה לתקן (רובם אינם שומרים מצוות), אבל באופן כללי רמתם המוסרית גבוהה יותר ועל כן אינם מסתפקים ב”הסברים הישנים” והם דורשים הסברים עמוקים המתאימים לרמתם ולספקנותם. בעבר היו מעטים גדולי רוח בכל דור וכלל הציבור היה נתון בשפל. בדורות האחרונים גדולי הדור החלו להתמעט וכלל הציבור הולך ומתעלה. הדור הזה אינו מוכשר לתשובה מיראה, אבל הוא מאוד מוכשר לתשובה מאהבה (שיראת הרוממות תתחבר עימה). אם לא נלמד אמונה לעומק ע”פ דרישות הדור, לא נוכל להתמודד עם השאלות הרוחניות שדורש דורנו.
מהי אמונה?
בראשית, פרק ט”ו:
תיאור אברהם כמאמין.
האם קיים ניגוד בין הכרה (ידיעה) לאמונה? לא. האמונה כוללת את ההכרה השכלית ונמצאת בדרגה רוחנית גבוהה יותר. השכל האנושי אינו וודאי ומוגבל. לעומת זאת האמונה היא חיבור נפשי של האדם לרעיון או דבר מסוים באופן וודאי שלא ניתן להטיל בו ספק.
ר’ יוסף אלבו, מתוך “ספר העיקרים”:
אמונה בדבר מה זה שהאדם “מצייר” ורושם אותו במחשבתו עד שלא יעלה על דעתו לסתור את אותה האמונה גם אם לא יידע להוכיח את אמיתותה.
האדם קובע את אמונות התורה בנפשו כאמיתות מוחלטות ואח”כ הוא חי את חייו לפיהם.
ר’ שניאור זלמן מלאדי, מתוך “ספר התניא” (הנקרא גם “ספר של בינוניים”):
אחת המשמעויות של המילה אמונה היא רגילות. כלומר שהאדם מרגיל את עצמו כאומן המאמן את ידיו (אמן הלומד את אומנותו). הכוונה היא שהאדם צריך להרגיל את עצמו לחשוב שכל מה שרואה סביבו הם לבושים חיצוניים של המלך ברוך הוא (וכך תמיד יזכור את פנימיות וחיות הדברים שרואה).
האדמו”ר מליובאוויטש, מתוך “ספר המאמרים”:
יצירת דבר ע”י אומן (אדם) היא יצירה “יש מיש”. האומן לא יצר חומר חדש, אלא לקח חומר קיים ורק שינה את צורתו. לכן ברגע שיעזוב את מה שיצר, אותו דבר כבר לא זקוק לאומן בכדי להתקיים.
יצירת כל העולמות מתוך אור אינסוף ע”י ה’ היא יצירת “יש מאין” כי נוצר משהו חדש שלא היה קיים קודם. מה שה’ יצר זקוק לה’ בכדי להתקיים בכל רגע ורגע. כלומר ה”אין” שיצר אותו קיים בו כל הזמן כי בלעדיו ה”יש” יחזור ויהיה ל”אין”.
עיקר מציאות כל הנברא היא דבר ה’ שיצר אותו ומהווה אותו בכל רגע ורגע. וכך גם לגבי מציאות חיי האדם (דבר ה’ אינו נפרד מאיתנו, אלא מקיים אותנו בכל רגע).
מהר”ל מפראג, מתוך “נתיבות עולם”- נתיב האמונה:
יש הרבה אנשי חסד, אבל למצוא איש אמונה זה קשה מאוד.
דרך החסד היא רחבה והרבה הולכים בה, אבל האמונה היא דרך צרה כי מי שמשנה משהו קטן באמונתו (לא מחזיק באמונתו אפילו בדבר קטן) יוצא מדרך האמונה.
איש האמונה צריך 2 דברים: 1. שיאמין באמונה שלימה. 2. שיהיה נאמן (ישר, אמין) בכל עסקיו וענייניו.
בעל האמונה צריך כח חזק לעמוד באמונתו. “אמר ריש לקיש: כל העונה אמן בכל כוחו …”. המהר”ל מפרש שצריך לענות אמן בכל כוחו מעיד על החוזק שבעל האמונה צריך כדי להחזיק באמונתו. פתיחת שערי גן עדן: סגירת השערים היא נעילת הלא גשמי (רוחני) בפני הגשמי (אדם שעשוי מחומר). ע”י שעונה אמן בכל כוחו ומתדבק בה’ נפתח בפניו המנעול בפני הדבר הלא- גשמי כלומר נפתחים לו שערי גן עדן.
בעל האמונה ראוי לנטיעות בגן עדן הנטועות חזק וגם הוא בעצמו נטיעה שכזאת.
י”ג עיקרי האמונה לרמב”ם, מתוך: “ההקדמה לפרק חלק” (מסכת סנהדרין):
- יש אלוקים והוא מושלם, והוא סיבת כל הדברים
- האל הוא אחד י\ויחיד
- האל ללא גוף ולא עשוי מגוף
- הוא קודם להכול
- רק את האל צריך לעבוד ולא שום נברא אחר (עבודת אלילים)
- האדם יכול להגיע לנבואה (ר’ מאציל על נבחריו )
- אמונה בנבואת משה שנבדלת מכל שאר הנבואות ולא תהיה עוד כמוה
- התורה נתונה מהשמים
- התורה מוענקת מאת הבורא כמו שהיא ולא ניתן להוסיף או לגרוע
- ה’ משגיח על כל המתרחש בעולם- יש השגחה
- יש שכר (מצוות)ועונש (עברות) – ובמיוחד בעולם הבא וכרת
- אמונה בימות המשיח
- אמונה בתחיית המתים
החזו”ן איש- הרב אברהם ישעיהו קרליץ (מתוך: אמונה ובטחון):
האמונה היא מידה כמו שאר מידות האדם (ענווה, רחמים וכו’). יש בעלי מידת אמונה בדרגות שונות (מנמוכה ועד גבוהה).
מהי מידת הביטחון?
– אין מקרה בעולם, הכל מה’ – טוב ורע
– כשאדם בסכנה והוא זוכר שאין לה’ מעצור מלהושיע
– שהאמונה נותנת לאדם אומץ להתמודד עם הקשיים והוא מאמין באפשרות להינצל.
– גם שכבר הרעה קרתה יקבל את הייסורים מה’ ולא במקרה.
– לא לנסות להתמודד רק עם הנסיבות של הצרה ( להיתלות בנציבים ומצילים- בנ”א(
אלה פשפש במעשיו ויפנה לתשובה כדי לשנות את הרעה.
מה ההבדל בין אמונה לביטחון?
אמונה וביטחון הם אותו דבר ( שורש משותף) רק מנקודות מבט שונות.
אמונה בטחון
מבט כללי מבט האדם על עצמו
הלכה (בתאוריה) מעשה ( בפועל)
מתי נבדקת מידת הביטחון של האדם?
בשעת צרה, ברעה, בסכנה, בעת משבר כשקשה לך.
קל מאד להיות בבטיחון בשעה שאין צרה ( בתאוריה להלכה), אבל המבחן האמיתי של מידת הביטחון הוא בשעת צרה כלומר במקרה שדורש ביטחון.
בשעה כזאת האדם נבחן האם יפנה אף הבטחון או לתחבולות שווא ( דמיונות)
אם האדם יעזר בבטיחון בשעתו הקשה אז הבטחון יחזק וירפא אותו.
כנגד איזו תפיסה הוא יוצא?
חסידים שמתפארים במידת ביטחון בתיאוריה. המבחן לביטחון הוא בהתמודדות בשעת צרה.
שני מקורות תלמודיים:
תלמוד בבלי, מסכת סוטה:
“קטני אמנה”- אמונה מוגדרת כביטחון בה’ שיעניק שפע ופרנסה לאדם (כפי שעשה עד היום).
תלמוד בבלי, מסכת שבת:
“נשאת ונתת באמונה”- אחת השאלות שהאדם נשאל ב”יום הדין”. האם בעסקיו עם אנשים אחרים נהג בהגינות וביושר (בעסקי היומיום).
טבלת סיכום – מהי אמונה?
| המקור | משמעות המילה אמונה | מהי אמונה? |
| בראשית, פרק ט”ו | ביטחון, תקווה | למרות שע”פ המציאות זה נראה בלתי אפשרי שלאברהם יהיה זרע, הוא מאמין להבטחתו של ה’ שירבה את זרעו |
| תלמוד בבלי, מסכת סוטה (מופיע בסוף- עמ’ 54) | ביטחון | כמו שה’ דאג לך לפרנסה עד היום, תבטח בו שידאג לך גם מחר. |
| תלמוד בבלי, מסכת שבת (מופיע בסוף- עמ’ 55) | יושר מוסרי, הגינות, צדק | השאלה הראשונה שהאדם נשאל ב”יום הדין” היא האם התנהג ביושר בין אדם לחברו |
| ר’ יוסף אלבו, “ספר העיקרים” | פעולה של ידיעת האמת | פעולה שהיא חזקה יותר מהשכל. היא חריטת דבר בנפש עד שלא ניתן לסתור אותו בשום דרך. כמו שלא יכולים בשום דרך לשכנע אותך בניגוד למה שראית בעיניך, לדוגמא שהשמש מרובעת. |
| ר’ שניאור זלמן מלאדי, ספר התניא” | מלשון אימון= קביעת משהו כהרגל ע”י חזרה עליו | שהאדם ירגיל את עצמו לראות בכל דבר בעולם לבוש חיצוני של ה’ יתברך וכך יזכור תמיד את קיום ה’ בפנימיות הדברים בעולם |
| האדמו”ר שלום בער מליובאוויטש, “ספר המאמרים” | מלשון אומן יוצר | לעומת אומן בשר ודם שלא יוצר “יש מאין” האומן האלוקי יוצר “יש מאין” ומקיים במאמר הבריאה בכל רגע ורגע את כל הנבראים המתחדשים בכל רגע ורגע (הבריאה כתהליך מתמשך). המציאות החומרית אינה נפרדת מה’- בגלל שזו יצירה “יש מאין” היא זקוקה ליוצר שמחייה אותה בכל רגע וללא קיום היוצר היא היתה מתבטלת מיד. |
| מהר”ל מפראג, “נתיבות עולם”- נתיב האמונה | פעולה מושלמת של ידיעת האמת ללא ספק בקיום האל. וגם יושר והגינות בעסקיו עם בני אדם | ניתן לקרוא ‘איש אמונה’ רק למי שמקיים את שתי משמעויות המילה אמונה בלי שום פגם קטן. אדם כזה הוא נדיר.
‘העונה אמן בכל כוחו- פותחין לו שערי גן עדן’- כי צריך כח וחוזק להחזיק באמונה. ואדם כזה ראוי להיות בגן עדן עם הנטיעות החזקות הנטועות שם. |
| הרמב”ם, מתוך ההקדמה לפרק “חלק”- פרוש המשנה | פעולה של ידיעת האמת | הרמב”ם מונה רשימה של 13 יסודות שצריכים להכלל באמונתו של מאמין מישראל. הרשימה כוללת יסודות לגבי האל והעולם, לגבי התורה ולגבי גמול וגאולה. |
| החזון אי”ש, מתוך “אמונה וביטחון” | מידה ממידות האדם והיא קשורה בקבלת הנהגת ה’ את העולם | יש מדרגות שונות של אנשים בעלי מידת האמונה (כמו במידות אחרות). עניין הביטחון הוא ההבנה שאין מקרה בעולם והכל מאת ה’. האמונה- תפיסה כללית בתיאוריה. הביטחון- בא מאותו שורש, אך הוא תפיסה ספציפית של האדם לגבי מקרה בפועל ולא בתיאוריה. מבחן מידת הביטחון הוא מבחן התגובה של אדם בעת צרה באמת. |
כיצד מגיעים לאמונה?
תלמוד בבלי (מתוך: מסכת נידה)
הקטע בו מתואר הוולד (העובר) בבטן אמו ותהליך הלידה עפ”י קטע זה האמונה אינה דבר שיש לחפשו או להשיגו אלא היא האמונה דבר שטבוע באדם טרם לידתו (נר שדלוק על ראשו, לימוד התורה בבטן האם, הנשמה הטהורה שנתונה בו) ולכן הדרך לאמונה היא הדרך פנימה, כלומר התבוננות האדם בעצמו וגילוי האמונה הטבועה בו.
מדרש הגדול (על ספר בראשית)
המדרש מתאר איך אברהם אבינו (אבי האמונה) שגדל בסביבה של עובדי אלילים, הגיע לאמונה בה’ (אל אחד). כל פעם הוא חיפש את הכח העליון והתחיל לעבוד אותו. וכל פעם הוא גילה שיש כח יותר גדול מהכח שאותו עבד (בהתחלה את האדמה…. שמש, ירח וכוכבים וכו’) עד שהבין שיש אל אחד שאינו נראה אבל מנהיג את הכל.
כמו אדם שמגיע לטירה ולא יכול להיכנס. הוא רואה על הגג תלויה כביסה לייבוש- בגדים בצבע אדום. הוא עושה סיבוב וכשמגיע חזרה להתחלה מגלה שהכביסה התחלפה ועכשיו הבגדים בצבע לבן. בעזרת ההיגיון הוא מסיק שיש משהו בתוך הטירה (ואותו אדם החליף את הכביסה). באותו אופן אברהם הסיק שיש אל המנהל את העולם, בלי שהוא ראה אותו.
כיצד מגיעים לאמונה עפ”י המדרש הגדול?- התבוננות החוצה (“שוטט בדעתו”) והפעלת השכל בשאילת שאלות והסקת מסקנות.
הרב אליהו דסלר, מתוך: “מכתב מאליהו”:
ישראל הם מאמינים בני מאמינים תמיד, אך יש מצווה מיוחדת בתורה המחייבת לעסוק תמיד באמונה, והיא הדיבר הראשון: אנכי ה’ א-לוקיך”. מי שאינו עוסק בתמידות בלימוד ובירור האמונה לא יידע את האמונה באמת ולא מקיים את מצוות “אני ה’ א-לוקיך”.
יש 5 דרכים לקיים מצוות העיסוק באמונה:
הדרך הראשונה- הדרך החיצונית: האדם יחנך וירגיל עצמו לעסוק באמונה גם באופן חיצוני, גם בלי כוונה (להגיד “אם ירצה ה'”, “בעזרת ה'” וכו’ ובתפילה). למרות שאין כוונה- מקיים את ציווי ה’.
הדרך השניה- דרך ההתבוננות: (פנימית יותר מהקודמת). כשמתבונן בפלאי הבריאה ובעולמו הפנימי (במאבק בין יצר טוב ליצר הרע ותכלית הבריאה של התגברות יצר הטוב).
הדרך השלישית- דרך הקדושה: מחולקת לשלושה גדרים:
- מידת האמת- מחנך עצמו לומר אמת ומסרב לשקר.
- שבירת היצר- להתרגל לפרוש גם מדברים המותרים.
- לעסוק בקדושה לא מתוך מאמץ או כפיה עצמית אלא מתוך דבקות והתלהבות.
הדרך הרביעית- דרך הביטחון: לא דואג לעתידו אלא בוטח בה’. משתחרר מהמבט הטבעי ורואה את השגחת ה’ הפרטית בכל.
הדרך החמישית- דרך הדבקות: דבקות גמורה בבורא. “שיויתי ה’ לנגדי תמיד”- זה מה שיש לאדם ואין בלתו.
לסיום: מטבע המחשבה האנושית, האדם יכול לתפוס במחשבתו רק במסגרת המושגים הידועים לו בעזרת החושים או הרגשות שלו. ולכן, מי שלא הרגיש אי פעם את הכרת בוראו בתוך לבבו לא יוכל לחשוב בענייני אמונה או לתפוס אותם כלל.
אמונה ומימוש עצמי:
מאמרו של ר’ מנחם מנדל מקוצק:
אם אני הנני אני משום שאני הנני, ואתה הנך משום שאתה הנך אתה- הרי אני הנני אני ואתה הנך אתה.
אבל אם אני הנני משום שאתה הנך אתה ואתה הנך אתה משום שאני הנני אני- הרי שאני אינני אני ואתה אינך אתה.
הרב קוק- “בקשת האני העצמי”, מתוך: “אורות הקודש”:
האני הפנימי של האדם או של הציבור מתגלים בתוכו לפי ערך הקדושה והאור הא-לוקי שבתוכו. חטא האדם הראשון, חטאו עם ישראל בע”ז וחטאה הארץ (בבריאת העולם) הם כולם חטאו בחטא ההתכחשות לעצמי וההליכה ע”פ דעות של אחרים.
מחנכים שלא מסוגלים להתבונן בתוכיותו ועצמיותו של התלמידים, אלא בחיצוניותו בלבד, הם כמו מי שמשקה אדם צמא בחומץ. האני משתכח ואם אין אני, אין גם הוא (ה’?) ואין גם אתה (אדם אחר?).
הרב קוק, מתוך: “אורות התורה”:
יש אנשים שנטשו את דרך התורה בגלל שבדרך לימוד התורה שלמדו בגדו בתכונה האישית המיוחדת שלהם. לכל אחד יש כישרון מסוים שקשור לתחום מסוים בלימוד תורה. אם האדם מתעקש לעסוק בלימוד שאינו לפי טבעו לעסוק בו, הוא ירגיש התנגדות פנימית ללימוד. אם יימצא את התחום המתאים לו, מיד ירגיש שהתנגדותו ותחושתו הלא טובה מהלימוד נעלמה. תחושת ההתנגדות ללימוד אינה נובעת מהתורה עצמה, אלא מחוסר ההתאמה בין האדם לבין תחום לימוד התורה בו בחר.
הרב שמעון שקופ, מתוך ההקדמה ל”שערי יושר”:
הגבולות שקיימים לאדם בין אהבת עצמו לאהבת הזולת נובעים מהאופן בו האדם תופס את “האני” שלו. לפי זה נקבעת גם מעלתו הרוחנית:
האיש הגס והשפל- אני זה גופי והחומר ממנו אני עשוי.
למעלה ממנו- מי שמרגיש שאני זה גופי ונפשי.
למעלה מזה- מי שמרגיש שאני זה גם משפחתו.
האיש ההולך ע”פ דרכי התורה- האני כולל גם את כל עם ישראל.
איש השלם- אני זה כל העולמות כולם.
“אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני” (פרקי אבות)- ראוי לאדם לדאוג לעצמו. אבל אם יצמצם עצמו ל”אני” הצר שלו אז הוא לא נחשב. ראוי לאדם לתפוס את ה”אני” שלו ככולל את הבריאה כולה והוא מסמר קטן בתוכה.
ר’ יהודה הלוי, מתוך: “הכוזרי”:
הכוזרי שואל: האם לא עדיף ליחיד להתפלל לבד ולהתרכז בתפילתו מאשר להתפלל בציבור?
החבר עונה: יש בתפילה בציבור מספר יתרונות.
א. תפילה בציבור היא לטובת כולם ולא יכולה להזיק לאדם מסוים, כמו תפילת היחיד המתפלל לעצמו ויכול בשל כך להתפלל לרעת חברו.
ב. לעיתים האדם פוגם בתפילתו (בכוונה או בשוגג) וכשמתפלל בציבור יושלם מה שהחסיר ע”י אחרים. כולם זוכים יחדיו לתפילה שלימה.
פעולת ה’ בעולם היא כמו הורדת גשם. לפעמים אנשים שאינם ראויים נהנים מהגשם שיורד על האנשים הראויים לגשם שגרים באותו מקום (ולהיפך, לפעמים מי שראוי לא מקבל גשם בגלל שכניו שאינם ראויים).
המתפלל אך ורק בעד עצמו הוא כמו אדם שבשעת מלחמה ממגן רק את ביתו ולא דואג לכלל. הוא מוציא הרבה אנרגיה להגנת ביתו, אך זו לא תספיק. לעומת הדואג לכלל שמוציא מעט על הגנת ביתו ומשתתף עם הכלל בחומות ונהנה מההגנה הכללית (מוציא מעט ומוגן יותר). מסקנה: יחיד בציבור הוא כמו איבר בגוף.
הרב סולובצ’יק, “בסוד היחיד והיחד”:
איוב ביקש להתפלסף בשאלת סיבת הרוע בעולם. ה’ עונה לו: אם אינך יודע את מהות האדם איך תבקש להקשות קושיות על הנהגת העולם? כשהבין איוב את בערותו, ה’ גילה לו את הסוד: אומנם לא תבין מדוע יש רע בעולם, אך תוכל להבין את סוד תיקון הייסורים.
כששפעתי עליך מחסדי, אומנם התנהגת ביושר ואף עשית חסד רב וצדקה, אך חסרו לך 2 דברים: א. מעולם לא השתתפת בעול הציבור ובצערו. ב. לא הרגת את סבלו של אדם אחר שסובל. חסד= התמזגות עם הזולת.
לא השתתפת בסבל הלוחמים למען היהדות וארץ ישראל, היית עסוק בענייניך.
נתינת צדקה לא מספיקה, צריך להשתתף גם בתפילת הציבור. התפילה היהודית נאמרת בלשון רבים וזהו סודה. עליך להשיג את סוד התפילה המשתפת את הפרט בחוויית הכלל. רק ע”י תפילת הכלל איוב יכול להיוושע גם מצרותיו הפרטיות. ואכן איוב למד את השיעור ובסוף התפלל גם עבור הזולת- בלשון רבים וע”י זה התחבר לציבור וכך נושע מייסוריו.
אמונה בעם ישראל:
ריה”ל, ספר הכוזרי:
פתיחה: מלך כוזר חולם חלום החוזר לילה אחר לילה ובו מלאך אומר לו: “כוונתך רצויה, אך מעשך אינו רצוי”. למרות שהוא מקפיד במצוות דת הכוזרים החלום חוזר שוב ושוב. מלך כוזר יוצא לחפש את המעשה הרצוי.
- שיחה עם הפילוסוף:
ע”פ הפילוסוף האל הוא מושלם כלומר אין לו רצון (אם היה לו רצון זה אומר שחסר לו משהו). לכן הוא לא ברא את העולם והאדם (שהיו מאז ומעולם) ואין השגחה ולא אכפת לו מה בני האדם עושים (אם הוא משגיח עליהם זה כאילו לא ידע משהו, וזה לא יתכן). המלצת הפילוסוף: תבחר לך דת שכלית (לא משנה איזו) ותשתמש בה לזכך את נפשך ולתקן את משפחתך ועמך כדי שתוכל להגיע למדרגה של השכלת השכל הפועל (האל) בשקט ובביטחה.
הכוזרי: דברי הפילוסוף הגיוניים ומשכנעים. אבל, אם אין לאל רצון, זה לא עוזר לי- כי בחלום נאמר לי שמעיי אינם רצויים. כלומר יש מעשה רצוי.
- שיחה עם הנוצרי:
מאמין באל שברא את העולם והאדם. מאמין בבחירת עם ישראל ובתורתו. בשלב מסויים הופיע אדם שהוא גם אל ועם ישראל לא הלך אחריו, אלא 12 שליחים ואנשים מאומות רבות (הנוצרים של היום). הוא היה בשר ודם וגם אל והוא השילוש.
הכוזרי: הדת הזאת נשמעת לא הגיונית. יש בה דברים מופלאים שאדם יכול להאמין בהם רק אם ראה אותם העיניו. לי הם חדשים וקשה לי להאמין בניסים ונפלאות אלו.
- שיחה עם המוסלמי:
מאמין באחדות האל ובבריאת העולם והאדם. האל לא יכול להתגשם בבשר ודם. ספרנו הוא דבר האל (אדם לא יכול לחבר ספר כזה). נביאנו הוא חותם הנביאים ומבטל את כל דברי הנביאים שלפניו וקורא לכל האומות לקבל את דתנו. שכר המאמין- תענוגות בגן עדן.
הכוזרי: מי שטוען שהאל דיבר עם אדם צריך להוכיח את זה. לא מספיקה לי שמועה על אדם שדיבר עם האל בשביל שאאמין.
- נראה שהיהודים הם ההוכחה לכך שיש לאל תורה על פני האדמה. אולי בכל זאת אבדוק את “הדת הבזויה”- שיחה עם החבר ( היהודי):
החבר: אני מאמין באלוקי אבותינו שהוציא אותנו ממצריים וכו’ (המלווה את עם ישראל).
הכוזרי: היית צריך להתחיל בכך שהוא האל שברא אותנו.
החבר: גם משה ואהרון התחילו בכך שהוא אלוקי אבותינו. זה הדבר שמחייב אותנו היהודים.
הכוזרי: אם כך רק אתם מחוייבים במצוות הדת שלכם.
החבר: נכון. אותנו ובודדים מאומות העולם שנלווים אלינו (גרים). הן בגלל שהוציא אותנו ממצריים והן בגלל שהאל התחבר איתנו ובחר בנו כסגולת בני האדם.
הכוזרי: שוב אתה מדבר בחוסר הגיון.
החבר: דרגות בעולם הטבע הנבדלות זו מזו מבחינה מהותית:
דומם, צומח, חי, בעל שכל (אדם).
יש עוד דרגה- דרגה אלוקית: נביא. והיא אפשרית לכל יהודי ואינה אפשרית לגוי (הוכחה ממשה רבנו).
הכוזרי: איך קמה דתכם? כמו תחילת כל דת ע”י יחידים שלאט לאט מפיצים את הדת להמונים?
החבר: כך קמות דתות המבוססות על השכל, שהותחלו ע”י בן אדם. שלנו קמה פתאום המכה אחת!
לאחר הוצאת עם שלם באותות ומופתים ברורים לכל (10 המכות, חציית ים סוף, מן במדבר) ואחרי התקדשות בני ישראל- התגלה להם ה’ פנים אל פנים לכל העם וכך התחילה הדת שלנו. התגלות לכל העם ולא רק ליחידים.
טבלאות סיכום – פתיחה לספר הכוזרי
סיכום שיטות הפילוסוף, הנוצרי והמוסלמי:
| הפילוסוף | הנוצרי | המוסלמי | |
| תיאור הא-להים | האל מושלם ומרומם ולכן אין לו רצונות. | יש אל אחד, אך הוא מתבטא בשלש צורות – השילוש הקדוש (אב, בן, רוח הקודש). האל קדמון לעולם. | יש א-ל אחד, קדמון לעולם. |
| האם האל ברא את העולם? | לא – לאל אין רצונות ואין עניין בדברים נמוכים כמו העולם שלנו ולכן לא ייתכן שברא אותו. העולם קדמון. | כן. | כן. |
| מהו הקשר בין האל לבני האדם? | אין קשר – האל לא משגיח ולא מתעניין בעולם ובוודאי לא מתגלה לבני האדם – הוא מרומם מכך. | יש השגחה של האל ויש לו רצונות מבני האדם. הקשר כל כך ישיר עד שהאל ירד ממש לעולם באופן גשמי, בדמות של אדם (ישו). | יש השגחה של האל והוא נותן שכר ועונש לבני האדם. אסור להתייחס לאל באופן גשמי וכל התיאורים שלו הם רק משל. |
| הבסיס לגישה | מתבסס על השכל בלבד. | מתבסס על הניסים המסופרים בתנ”ך ועל גדולתו של ישו. | מתבסס על הפלא שבספר הקוראן – מי שקורא בו רואה שזהו ספר אלוהי. |
| דחיית הכוזרי | סותר את החלום, שם נאמר לו כי יש מעשה מסוים שאותו ה’ רוצה שיעשה. סימן שה’ משגיח ויש לו רצונות מיוחדים מבני אדם. | סותר את ההיגיון – קשה להאמין בניסים כאלו, אלא אם כן רואים אותם ישירות. | צריך הוכחות חזקות כדי לשכנע שאכן ה’ דיבר עם בני אדם, כגון ניסים שהתרחשו בפני המון אנשים. ההוכחה מהקוראן לא מספקת ואינה מועילה למי שלא יודע ערבית. |
ההבדלים המרכזיים בין היהדות לשאר הדתות:
| יהדות | שאר הדתות (בייחוד הנצרות והאיסלאם) | |
| את מי מחייבת הדת? (פיסקה כ”ז) | את עם ישראל בלבד | את כל העולם |
| על מה הדת מבוססת? | על ניסים שאירעו להמון רב והסיפור עליהם עבר במסורת של עם שלם, מדור לדור. | על ניסים שאירעו ליחידים. |
| ממה נובעת החובה לקיים את צו הא-ל? (פיסקה כ”ז) | מכיוון שה’ הוציא את עם ישראל ממצרים ויצר איתם קשר ישיר, בשל היותם עם סגולה. | מכיוון שהאל ברא את העולם, יש לשמוע לציוויו. |
| כיצד נוצרה הדת? (פיסקה פ”א) | באופן פתאומי – במתן תורה | בצורה הדרגתית. |
רמב”ם, איגרת תימן:
כותב ליהודי תימן שהיו תחת שלטון מוסלמי שכפה עליהם לוותר על דתם. הרמב”ם מחזק אותם להחזיק בתקופה קשה זו ולא לעזוב את דתם. קורא לרבנים להזכיר לכל היהודים את יסודות האמונה היהודית ובמרכזם את מעמד הר סיני שהיה נס גלוי לזיכרון כל הדורות. מזכיר את אזהרת ה’ לבל נשכח את הברית שכרתנו איתו בהר סיני. מחזק את אמונתם ע”י הזכרת העובדה שכל עם ישראל נכח במעמד הר סיני ודיבר עם ה’ פנים אל פנים.
הרב קוק “למהלך האידאות בישראל”:
ראשיתו של עם ישראל ברצון ה’ להקים ציבור אנושי שלם שישמור את דרך ה’- צדקה ומשפט. כל העולם היה טמא בעבודת אלילים. כדי להוציא את האנושות מהחומריות לא מספיקים יחידים קדושים. צריך עם שלם שיקדש את עצמו ויוביל את האנושות כולה בדרך “האידאה האלוקית” (דרך המוסר והקדושה). החידוש של עם ישראל: תיקון מדינה שכל חלקי וכל שכבות החברה הולכים בדרל הישר והצדק.
הרב קוק, אגרת תקנ”ה:
הרב קוק כותב לאחד הרבנים החרדיים שביקרו את יחסו הטוב לחלוצים הכופרים.
שני עקרים שהם יחד בונים את קדושת ישראל וההתקשרות של ישראל עם האל:
- סגולה. משהו שטבוע בנשמת כל ישראלי באופן תורשתי.
- עניין הבחירה. תלוי בקיום המעשה הטוב והתורה.
החלק של הסגולה הרבה יותר גדול. בזמן הזה הסגולה הפנימית לא תתגלה בלי מעשה הבחירה של האדם עצמו (שיוביל לגילוי הסגולה הפנימית).
קירוב רחוקים היא פעולה מסוכנת ומתאימה רק לגדולים שבטוחים באמונתם. יש יהודים שכ”כ התרחקו והם בעצמם מתנקלים ליהודים והסגולה שלהם כמעט נעלמה. יש יהודים שנראים רחוקים מהתורה, אך ע”י גילוי הטוב שבהם ניתן לחשוף את סגולתם הפנימית.
- אני יודע לזהותם, ואני בוחר לקרב רק את אלו שכח הסגולה הפנימית שלהם גדול. אנשי הדור הזה (דור עקבות המשיח) הם נראים רעים מבחוץ, אך הם טובים מבפנים וראוי לעורר את סגולתם הפנימית כיהודים.
השאר תגובה