רמב”ם – מתוך “ההקדמה למשנה”

מטרת המקור

התלמיד יבין את ההבדל בין יצירה אנושית שיש לה תכלית מסוימת, לבין יצירה אלוקית שלא ניתן להבין את תכליתה בשכל האנושי בלבד. מטרת בריאת האדם, שכלל הנבראים נוצרו עבורו, היא: “לצייר בנפשו סודות המושכלות ולדעת האמיתות כפי מה שהן עליו” דהיינו: ההשכלה הרוחנית (בניגוד לתענוגות הגשמיים).

לימוד דברי הרמב”ם אמור להוות עבור התלמיד בסיס למקורות הנוספים העוסקים במשמעות ותכלית בריאת האדם. בשלב זה התלמיד יבין כי כל נברא יש לו תכלית ומתוך כך חובת האדם לברר את תכלית יצירתו וייעודו בעולם.

הצעות פתיחה

• מומלץ לפתוח את השיעור בהקרנת הסרט “מותר האדם מן הבהמה”. הסרט מתאר את יופי הבריאה וחכמת היצירה המתבטאת בפעולות שונות ומתוחכמות של בעלי החיים (בניית סכרים, התמודדות עם פגעי מזג אוויר, שמירה על הצאצאים וכו’). מול חכמת הבריאה מוצג האדם עם חולשותיו (מלחמות, מאבקים, כבוד) ונשאלת שאלת היסוד מהו ההבדל בין האדם לבהמה במיוחד לאור העובדה שבמקרים מסוימים החכמה המתגלית אצל החיות גדולה לכאורה מיצירתיות האדם. התשובה לנ”ל היא שההבדל בין האדם לחיות האחרות הוא בקיום נשמת האדם והנגזרות ממנה, דוגמת: פעילות רוחנית, לימוד תורה ועזרה לזולת.

פתיחה זו מהווה בסיס טוב לדיון במקורות ההמשך. הרמב”ם – המדגיש את תכלית היצירה וההבדל בין האדם לבעלי החיים – הבדל שניכר בהגיון האדם, בקשת אלוקים והרחקת התאוות הגופניות.

ניתוח המקור

• כיצד מוכיח הרמב”ם כי תכלית האדם איננה התענוגות הגופניים?

• האם נכון לומר כי הרמב”ם בדבריו: “חורבן הנפש בתיקון הגוף ותיקון הנפש בחורבן הגוף” מבקש לאסור על האדם את התענוגות הגופניים בכלל?

יש להדגיש כי הרמב”ם איננו שולל את התענוג הגופני בכלל. המגמה המרכזית בדבריו, כפי שמשתמע מפורשות בהקדמתו למסכת אבות (8 פרקים), היא לכוון גם בפעולות הגופניות לעבודת ה’. לדוגמא: כאשר אדם יוצא לטיול ותכלית הטיול לתת לו כח ללמוד טוב יותר הרי שהטיול אינו רק ערך לעצמו אלא מכוון לתכלית יותר נעלה.

“צריך לאדם שישעבד כוחות נפשו כולם לפי הדעת… וישים לנגד עיניו תכלית אחת והיא השגת השם יתברך… וישים פעולותיו כולן: תנועותיו ומנוחותיו וכל דבריו מביאים לזו התכלית”.

(רמב”ם, 8 פרקים, פרק חמישי)

מקורות להרחבה והעמקה

• אבינר, הרב שלמה, שיעורים בשמונה פרקים לרמב”ם, ירושלים תשנ”ט. (פירוש לפרק חמישי).

רמב”ם פרק ה’

ודע, שזאת המדרגה היא מדרגה עליונה מאד וחמורה, לא ישיגוה אלא מעט מזער ואחר הרגל גדול. וכשתזדמן מציאות האדם שזה עניינו – אינו אומר שהוא למטה מן הנביאים. רצוני לומר: שימש כחות נפשו כלם וישים תכליתם – ידיעת השם יתברך לבד; ולא יעשה מעשה קטן או גדול, ולא ידבר דבר – אלא שהפעל ההוא, או הדבר ההוא מביא למעלה, או למה שמביא אל מעלה. והוא יחשב ויסתכל בכל פעל ותנועה ויראה אם יביא אל התכלית ההיא, או לא יביא – ואז יעשהו.

וזהו אשר בקש ממנו יתברך שנכוון אליו, באמרו: “ואהבת את ד’ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך” (דברים ו ה). רצה לומר: בכל חלקי נפשך – שתעשה תכלית כל חלק ממנה תכלית אחת והיא: לאהבת השם יתברך. וכבר הזהיר הנביא, עליו השלום, על זה גם כן ואמר: “בכל דרכיך דעהו” (משלי ג ו), ופרשו החכמים, זכרונם לברכה, ואמרו: “אפילו לדבר עברה” (ברכות סג א). ורצונם לומר: שתשים לפעל ההוא תכלית, והיא – האמת, אף על פי שיש בו עברה מצד אחד. וכבר כללו החכמים, זכרונם לברכה, זה הענין כולו בקצרה במלות מועטות מורות על זה הענין הוראה שלמה מאד, עד כשאתה תבחן המלות, איך סיפרו זה הענין הגדול והעצום כולו, אשר חברו בו חבורים ולא השלימוהו – תדע שנאמר בכח אלהים בלא ספק, והוא אמרם בצואותיהם: “וכל מעשיך יהיו לשם שמים” (אבות ב יב). וזהו הענין אשר בארנוהו בזה הפרק; וזהו שעור מה שראינוהו ראוי לזכרו הנה, לפי זאת ההקדמה.

 

פירוש הרב אבינר (שם, עמ’ 107)

ב) ההנאה – אידיאל או היתר?

הרמב”ם מרחיב כאן את הסברו על עניין שכבר הוזכר בפרק ד, והוא בעיית ההנאות, שהיא אחת הבעיות הראשיות בעניין שיווי המשקל הרוחני של האדם. בפרק ד מבהיר הרמב”ם שאין שום איסור ליהנות, שאין שום מצווה להרוס את הגוף ולהסתגף. בפרקנו הוא עולה דרגה ומציין שאמנם מותר ליהנות, אך אין בכך מצווה. לחוויה זו של ההנאה אין משמעות מוסרית, אין היא קשורה לרוממות הרוחנית של האדם. לא בכך שהאדם נהנה, מגלה הוא את צלם האלוהים שבו – הרי גם בעל חיים נהנה. אדם האוכל מזון טעים על אף שזה מזיק לו, הריהו דומה בהתנהגותו זו לבהמה. הוא מודרך על ידי הדחף ליהנות בחיים שלו, ולא על פי השיקול השכלי של בריאות הגוף והצורך להתחזק למען עבודת ד’. כאמור, אין איסור ליהנות, אך אם ההנאות הורסות את הגוף, יש כאן פעולה משוללת מחשבה, ובוודאי לא בכך מתגלה צלם אלוהים שבאדם.

הבחנה דומה אפשר למצוא בעניין אחר הנוגע לחינוך ילדים. רבים הם ההורים השואלים שאלות כגון: האם מותר לילדים ללמוד או לקרוא ספרים אלו ואלו? התשובה היא שאמנם מותר לקרוא בספרים אלה, אבל מה שמותר אינו הכל, אנו רוצים שהחיים שלנו לא יהיו רק חיים של דברים מותרים. אלא חיים מצוותיים, אידיאליים, עליונים. אי אפשר למלא את כל החיים רק במותר ותו לא. חיים כאלה הם במדרגה של פרק ד שבספרנו, ואילו פרק ה פונה אל האדם הרציני בעל שאיפה שכל דבר ודבר שהוא עושה בחיים תהיה לו משמעות רוחנית. אם לא כן, חיינו יהיו חצויים.