מהר”ל, תפארת ישראל, פרק ג’

מטרת המקור

לאחר שלמדנו במקורות הקודמים על שאיפה פנימית של האדם למציאות נעלה והשתוקקותו “למשהו אחר”, שלא תמיד ניתן להגדירו במילים, נלמד בדברי המהר”ל כי השאיפה הפנימית המדוברת מקורה ברצון האדם לממש את הפוטנציאל הרוחני שטמון בו. מימוש הפוטנציאל מבדיל את האדם מבעלי החיים.

התלמיד יבין כי נפש האדם, כיוון ששורשה בעולמות עליונים, אינה יכולה להגיע למימושה המלא במסגרת הגוף החומרי, ובמקביל שואפת לממש את עצמה באופן מתמיד. מימושה והשלמתה מתאפשרים ע”י האמונה וקיום המצוות.

הצעות פתיחה

• מומלץ לקרוא את הקטע להלן מתוך ספר הילדים “הנסיך הקטן” (מאת אַנְטוּאן דֶה סֶנְט-אֶכְּזוּפֶּרִי). המסר העולה מהקטע מדגיש את הפנימיות למרות שלא תמיד היא נראית לעין. הפנימיות מקרינה כלפי חוץ וצריכים אנו לדעת כמצוטט להלן: “מה שעיני רואות אינו לא קליפה. כי העיקר סמוי מן העין…”.

• הרב שלמה אבינר, “חיפוש האני העצמי”, עלון מכון מאיר, ירושלים (תשובה לשאלה).

אשרייך שאת שואלת את עצמך שאלות רציניות וכבדות כגון: מי אני. “אני” היא המלה השניה שאדם אומר כשהוא קם בבוקר. קודם, הוא אומר “מודה” כדי להודות לד’ על כל הטובות וכל החסדים, ואחר כך הוא אומר “אני” כדי להתייחד עם עצמו, וגם מזכיר בהמשך “שהחזרת בי נשמתי”, בי, בתוכי, יש לי הנשמה המיוחדת שלי.

איך יגלה האדם את נשמתו הוא, זוהי שאלה אחראית שכל אדם צריך לשאול את עצמו. קרוב לסיום גיל הנעורים. הילד סופג השפעות רבות וסותרות, מן ההורים, מבית הספר, מתנועת הנוער, ומן הרחוב, כלומר מכלול ההשפעות הבלתי מוגדרות כגון אמצעי התקשורת, טלוויזיה וכדומה. הילד לא תמיד מודע לכך שהוא מאכסן בתוכו מסרים סותרים, על כל פנים אין הוא מוטרד יתר על המידה. עד שמגיע גיל ההכרעה, ואדם צריך לברור בין כל מה שהוא קיבל, עם מה הוא מזדהה ומה הוא דוחה.

כלומר, יש כאן עבודה יותר עמוקה ואחראית מאשר גילוי האני עצמי לבדו, זוהי הכרעה והחלטה כבדה – מי אני. מכל המרכיבים של ה’אני’ שלי, שהם גם תוצאה של ההשפעות הסובבות, מה אני מחליט לשמור ומה אני מחליט לדחות. למשל, החברה שלך החליטה לפרוק עול, ואת מזועזעת מזה. היא לא נולדה פרוקת עול, הרי יש לה נשמה אלהית, היא בצלם אלהים, אלא כך היא החליטה. אדם יוצר את עצמו במידה רבה. זה מה שכל כך יפה. הדבר החשוב ביותר של האדם, ה”אני”, הקדוש ברוך הוא לא כפה אותו עליו, אלא נתן לו בחירה חופשית. גם שמלה חדשה ויפה אינך רוצה שאחרים יבחרו עבורך, אלא את רוצה לבחור בעצמך, קל וחומר שאת שמחה שיש לך אפשרות לבחור מה יהיה ה’אני’ שלך. הבחירה הזאת אינה רק בין מכלול כל ההשפעות החינוכיות הישירות והעקיפות שספגת כל ימי ילדותך ונעורייך עד כה. יש גם מרכיבים שהם מלידה, לחסד או לשבט. יש בך נפש אלהית ויש בך גם נפש בהמית, יש צלם אלהים שבאדם ויש החיה שבאדם, יש יצר טוב ויש יצר רע, יש נפש טהורה ויש נפש טמאה. האדם, הוא מחליט מה יהיה ה”אני” שלו. שתי הנפשות נלחמות זו בזו, וכל אחת רוצה להשתלט על כל אישיותך, ואת נכנסת למאבק קשה כדי להכריע את הקרב. זהו מאבק שנמשך כל החיים. כל החיים הנפש הטמאה רוצה לעשוק ולבלוע את ה’אני’ שלך.

למשל כאשר בטעות את פוגעת בחברה, את מרגישה ייסורי מצפון נוראים. הרי הנפש הבהמית אוהבת לפגוע, לדרוס, לרמוס, להרוג. אך לך יש שאיפה טהורה להיות עדינה ואצילית, ולכן גם כאשר בטעות, עקב ביטוי תמים לא זהיר את פוגעת בחברה, מיד את מרגישה נורא ומחפשת נתיבים לתקן ולא להיכשל שוב. אין לך סימפטיה לחיה שבאדם שבך.

בזמנים הקדומים, המאבק היה קשה מאד. כי הנפש האלהית והנפש הבהמית מדברות בקול אחד ושתיהן אומרות: אני. כאשר את אומרת או חושבת או מרגישה: אני, אינך תמיד יודעת איזו מן הנפשות מושכות מאחורי הקלעים הרי שגם הנפש הטמאה, מתייפה כלפי חוץ וטוענת בשם החופש, הטבעיות, השמחה, העצמיות, המימוש, העוצמה, הרצון ועוד. לכן במשך אלפי שנים נגררה האנושות לעבודה זרה, בחושבה ששם נמצא האור… עד שניתנה תורה והיא מאפשרת לנו לאבחן באופן ברור, איזו נפש מדברת בכל מקרה. פריקת עול בלבוש לא צנוע, זו הנפש הבהמית, שהרי בהמות הולכות ערומות. דאגה לא לפגוע בחברה, זו הנפש האלהית, שהרי ריבונו של עולם אוהב את הבריות. עכשיו הכל ברור, וכמובן אין זה פותר אותנו ממאבק, אך לפחות אנו יודעים מי לנו ומי לשונאינו.

נמצאנו למדים של”אני” אין זוכים מן ההפקר. כובשים אותו לאט לאט. לא בכדי כינה מרן הרב קוק את הפרקים באורות הקודש חלק ג’ המדברים על חיפוש העצמיות, בכותרת הכללית: “העצמיות והמלחמה הפנימית”.

זו הרגשה נפלאה לחוש שהאני העצמי שלך הוא שלך בזכות מאמצייך, בזכות ולא בחסד, וזהו החסד העליון של ריבונו של עולם המאפשר לך לזכות ל’אני’ שלך בזכות. אך לא רק הניצחון הוא נפלא, אלא גם המאבק, שהרי הנפש האלהית מסייעת. משל לבת מלך שהתחתנה עם עירוני, שנותן לה כל טוב, אך היא עצובה כי היא מתגעגעת לארמון המלך. כך הנשמה האלהית שלך היא נסיכה, צלם אלוק ממעל. היא חושקת לדבקות בד’, לא יהיה לה אושר בפחות מאשר הצימאון לד’.

ניתוח המקור

• האתגר המרכזי שניצב לפני האדם הוא הוצאת כוחות הנפש שלו מהכח אל הפועל ומימוש סגולותיו הפנימיות.

• מהו ההבדל העיקרי בין האדם לבין הבהמה? כיצד ניכר הבדל זה בשמותיהם?

• האם ילד שנפטר בגיל צעיר, ולא זכה לממש את הפוטנציאל הרוחני שטמון בו, לא הגיע לשלימותו הרוחנית?

• האם ניתן לממש במלואו את הפוטנציאל הרוחני הטמון בנפש האדם בחיי האדם?

• כיצד ממחיש משל בת המלך והעירוני את היחס בין הנפש לגוף?

• האם אתה מרגיש כי התורה והמצוות עוזרים לך לפיתוח כוחות הנפש?

  • אם התשובה חיובית מומלץ לדון עם התלמידים כיצד זה עוזר.

  • אם התשובה שלילית מומלץ להעמיק בנושא ולנסות לאתר את הסיבות מדוע עשיית המצוות אינה משפיעה לכאורה על כוחות הנפש וההתקדמות הרוחנית (חשוב מאוד לנהל את הדיון מתוך כנות ואמיתיות).

• חשוב מאוד להדגיש באוזני התלמידים, בעקבות דברי מהר”ל, את הכוחות הגדולים הנמצאים בפנימיותו של כל אדם, ואת האפשרויות שמימוש כוחות אלו פותח לפנינו בתנאי שאכן נצליח לעמוד באתגר ולממש את הכוחות שלנו.