מדריך למורה – הלל צייטלין, “על גבול שני עולמות”, עמ’ 41-42

מטרת המקור

לחדד אצל התלמידים את המודעות לקיום כח נפשי פנימי (נשמה, יסורי מצפון וכו’) הדורש מהאדם התנהגות מוסרית, ואיננו מניח לו להסתפק בחיים חומרניים חסרי ערכיות ומשמעות. צרכי הנשמה מצריכים חיפוש אתגרים ומשמעות ואינם מניחים לאדם לזרום עם החיים ללא מחשבה. מודעות התלמיד לקיום הנשמה היא המשך למקור הקודם (ויקטור פרנקל) ממנו למדנו על חיפוש האדם אחרי ערכים ומשמעות. הנשמה היא אחד הגורמים לחיפוש משמעות החיים.

המורה צריך להיות מודע לאפשרות שלא כל התלמידים יזדהו עם מקור זה, ולא כולם אכן חשים את געגועי הנפש ויסורי המצפון המובילים לחיפוש משמעות ערכית. אנו ממליצים לציין באוזני התלמידים, במקביל לקריאת דברי הלל צייטלין, סיבות נוספות לחיפושי האדם אחרי משמעות חייו:

• האדם הוא בעל שכל. שכלו של האדם דורש ממנו לברר את משמעות חייו ותכליתם.

• הצורך ביצירת זהות עצמית ותחושת חשיבות עצמית. אדם רוצה להרגיש כי למעשיו יש משמעות וממילא שגם לו עצמו יש חשיבות.

• סקרנות (למה אדם נולד, מהי מטרת חייו, מה יהיה לאחר מותו).

• אדם מרגיש כי הנאות החיים חולפות ורובן אינן משאירות רושם כלשהו אחריהן, לפיכך אדם מחפש “משהו אחר”, משמעותי יותר, עמוק יותר.

• תקוות רבות אינן מתממשות. עולם לפעמים נראה אכזרי ולמרות זאת אדם מרגיש רצון להמשיך לחיות ולעשות. עובדות אלו מובילות אותו למחשבה על קיום משמעות לחייו והבנה שאולי בעקבות משמעות החיים וערכם שווה לו להמשיך לחיות.

• חיפוש משמעות החיים בעקבות משבר אישי.

הצעות פתיחה

• המורה יבקש מהתלמידים להדגים אירועים בחיים שהביאו לתחושת חרטה. המורה ישתף את התלמידים בחוויות אישיות שלו שהביאו לחרטה, ויקיים דיון במקור ובסיבות לחרטה. הדוגמא האישית תעודד גם את התלמידים להתבטא.

• מומלץ להביא כפתיחה ורקע לדברי הלל צייטלין את שירו של הראי”ה קוק “מרחבים”.

“מרחבים, מרחבים

מרחבי א-ל איוותה נפשי.

אל תסגרוני בשום כלוב,

לא גשמי ולא רוחני.

שטה היא נשמתי, ברחבי שמים,

לא יכילוה קירות לב

ולא קירות מעשה”

(השיר פורסם במאמרו של א.מ. הברמן “שירת הרב”, סיני (י”ז) תש”ה)

ניתוח המקור

• מדוע “הקול הפנימי”, הקורא לאדם לתקן את מעשיו, איננו מפסיק לרדוף את האדם?

• חלק מסוים מהתלמידים יתכן ולא חשים ב”קול הפנימי” המדובר, או אינם מודעים למציאות הנשמה באדם. קיימת חשיבות רבה לדיון ויצירת מודעות אצל התלמידים לדינמיקה הפנימית הקיימת בתוכם. ניתן לבסס זאת עפ”י הנקודות הבאות:

  • מהו המקור להרהורי החרטה?

  • שאיפות בני האדם ובני נוער ל”משהו אחר” והוויה רוחנית אחרת. בעקבות זאת קיימת נטיה לנסיעה לארצות המזרח, לעיסוק בקבלה ובתורת הנסתר, לעיסוק במדיטציה וכד’ כחלק מהוויה רוחנית.

  • ניתן ליצור מודעות ל”קול הפנימי” ע”י זמן של שקט ו”להיות עם עצמך”.

מקורות להרחבה והעמקה

• הראי”ה קוק, “קרבת אלוקים”, בתוך: מאמרי הראי”ה, עמ’ 34.

וכאן כבר הגענו עד כדי לברר את דברינו שמה שאמרנו למעלה על שאיפת קרבת אלהים שהיא האדירה והמרכזית שבנטיות, תשוקות ושאיפות הנפש האנושית, אין זה אלא כדי לסבר את האזן כמה שהיא יכולה לשמוע. כח מרכזי בנפש כשהוא ממלא את תכנה במדה גבוהה כל כך בכל ערכי החיים, היחידים והכלליים, איננו עוד בשום אפן כח פרטי או כח מרכזי או אפילו מרכז הכח בעלמא, באפן שיתכן לדון על גלויו של אותו הכח בפני עצמו ועל עצמותה של הנפש גם כן בפני עצמה. אלא הרי אנו מתממים את הכרתנו לומר, שזו היא עצמותה, ישותה ויסוד הויתה של הנפש, כלומר: היא כללותה של הנפש עצמה במהותה העצמית; מהות עצם החיים שלה, המתגלה לפנינו בתור יסוד אחד כללי בעל גונים שונים, במעטה נטיות, תשוקות ושאיפות שונות אין מספר, שכולן לוקחות איזה חלק מיוחד בחיים, אבל החיים עצמם, החיים כולם, מהות החיים, זהו ולא אחר – ואי אפשר להיות אחר – כי אם יסוד שאיפת קרבת אלהים. ובזה משתלמת היא תכונת ההגדרה המיוחדת של חיי האדם, שהם מחוברים מנטית החפץ לקיום ההרגשה העצמית – אשר לכל חי – עם רגש שאיפת ההשתלמות, שהיא ראויה להיות נובעת רק מההשתקפות הפנימית העמוקה אל השלמות האלהית, הנשקפת ביסודה הפנימי של הנשמה ממקור השלמות המחלטה והנצחית מקור אין סוף, שהדברים הולכים ובאים שוב לסיפוק שאיפת קרבת אלהים בכל גוניה, שהיא בזה צל נאמן של החיים המחלטים הבלתי מותנים של האלהות המחלטה, “בצלם אלהים ברא אתו”.

אדם מחפש משמעות לחייו כי רצונו הפנימי שואף לקרבת אלוקים. כמו כן הכמיהה לקרבת אלוקים היא שאיפה אוניברסאלית שמקורה ב”צלם אלוקים” שבאדם השואף להיות שלם ולהתעלות.