בית הספר התיכון בקבוצת יבנה:

מחשבת ישראל- כיתות י’ – יח’ “אמונה וגאולה”:
חוברת סיכומים לפרק ד’:

שים לב: לפניך סיכומים למאמרים מתוך הספר. באופן טבעי, הסיכום מכיל את הנקודות המרכזיות של המאמר מספר הלימוד, אך אינו מכיל את כל הנקודות שעלו במאמר. כהכנה לבחינת הבגרות, קריאת הסיכומים בלבד איננה מספיקה ואינה מהווה תחליף לקריאת הקטעים מתוך ספר הלימוד.

 

פרק ד’- אמונה בשעת משבר:

מבוא:
המשבר עומד בסתירה לאמונה מכיוון שהמאמין לא מצפה למשבר אלא לחיים נוחים וקלים.
המאמין מצפה לגמול טוב מה’ על דבקותו ולכן המשבר עשוי לערער את האמונה ולהעלות סמני שאלה אמוניים אצל המאמין.

פתיחה:

נתן אלתרמן, “מכל העמים” (עמ’ 129):
טענות נגד הכנסייה על הדאגה שלה ל”אוצרות האומנות” והתעלמותה מרצח העוללים היהודיים.
אך טענותיו העיקריות של המשורר הן כלפי ה’. הוא מאשים את ה’ שהוא כאילו “נהנה” מדמם של “אהוביו”- ילדים יהודיים. הוא מציג באירוניה את עובדת היותנו בחירי האל, כהיבחרות להירצח.
שאלה: האם השיר נכתב מנקודת מבט אמונית?
תשובה: אדם שאינו מאמין אין לו שום שיח עם הא-ל. רק מאמין גדול יכול לכתוב טענות כאלה קשות ואינטימיות כלפי האל.
מסקנה אפשרית: גם למאמין (ובעיקר למאמין) מותר להעלות טענות קשות כאשר הוא נתקל ברוע ואין בכך שלילה של האמונה.

תהיות של מאמינים במקרא (עמ’ 130-131):

בראשית, י”ח, כ’:
אברהם מתייחס לה’ כאדון הצדק וכן לא יכול לקבל את הרעיון שה’ יעשה חוסר צדק ויספה צדיק עם רשע בהפיכת סדום. ולכן הוא מתחיל “להתמקח” עם ה’ על הפיכת סדום (ובסוף מודה שאין שם אפילו עשרה צדיקים).

ירמיה, י”ב, א’:
הנביא מעלה את הטענה המפורסמת: כיצד יתכן שהצדיק (עבד ה’) סובל ולעומתו הרשע מצליח ונהנה מהחיים?

איוב, ל”ב, ד’:
השטן מקבל רשות מה’ לנסות את אמונתו של איוב ולהתעלל בו. איוב מאבד את ילדיו ורכושו ויושב מצורע מכוסה אפר. אישתו ממליצה לו לצאת נגד ה’ ולמות. איוב לא מוכן, וטוען שעליו לקבל את הרע מה’ בדיוק כפי שקיבל את הטוב בזמנו.
איוב ממשיך להאמין בה’ ומודע לכך שהרע שבא עליו הוא מאת ה’. אך הוא בוחר להפגין אמונה עמוקה ולקבל את הרע כשם שקיבל את הטוב.

אברבנאל, מתוך פירושו לבראשית, ל”ב, ח’ (עמ’ 131-132):

אברבנאל מתייחס לכך שהתורה מספרת שיעקב פחד (“ויירא”) כששמע שעשיו בא לקראתו.
הוא שואל: כיצד יתכן שיעקב שהוא אחד המאמינים הגדולים פחד ולא האמין בה’ שיציל אותו?
לצורך התשובה אברבנאל מביא דוגמא מתורת המידות של אריסטו:
גבורה אינה ההיפך מפחדנות. בצד אחד של הציר יש פחדנות ובצד השני יש יוהרה ושחצנות. הגבורה נמצאת על הנקודה באמצע הציר. והיא ממוצע בין פחדנות ליהירות. “הגיבור האמיתי” מפחד מהמוות, אך כאשר הוא מכיר במטרת המלחמה הוא משתלט על פחדו הטבעי ויוצא למלחמה.
באותו אופן, זה היה טבעי שיעקב יפחד וזה רק מראה את גודל אמונתו, בכך שלמרות פחדו הגדול הוא השליט את כח האמונה שבשכלו על פחדיו ויצא לקראת עשיו.

* האמונה של יעקב מתגלה בזה שהוא מפחד מעשיו אבל מתגבר על הפחד ומאמין בה’.

 

הרב אליעזר ברקוביץ (עמ’ 133-135):

  1. ההתדיינות עם הקב”ה היא צורך של אמונה! טענת טענות כנגד הקב”ה במצבים קשים היא חלק מהאמונה ולא גילוי של חוסר אמונה. ולכן התהייה על ההשגחה האלוקית בשואה היא חלק מהמסורת הקלאסית של היהדות.
  2. שני טיפוסי מאמין בשואה: א. אלה שהפסיקו להאמין.   ב. אלו שהאמינו למרות הכול.

כאנשים שחיים בדור שלאחר השואה אין לנו אפשרות להתעלם מאחד “הטיפוסים” ועלינו למצוא את הדרך לחיות עם שני סוגי “הירושה”: מרד ואמונה.

  1. איך עושים את זה?
    מרד- המאמין לא מנסה להבין את עובדת השואה במונחי אמונה (כחלק מהתוכנית האלוקית), כי להבין זה לקבל ולהצדיק.
    הצהרת אמונה- אך לא מתוך העמדת פנים כאילו לא היתה שואה. המאמין בונה את אמונתו בצילה של השואה. כדי שאמונתו לא תאבד משמעות הוא צריך להשאיר בה מקום לאפילת השואה ומתוך אפילה זו לבנות את אמונתו.

 

ששת דרכי התמודדות של המאמין בשעת משבר (עמ’ 136-147):

 

 

  • המלבי”ם (עמ’ 136-137)

 

מתייחס לסיפור הריגתו של רבי עקיבא תוך אמירת שמע ישראל. מסביר את המילה “אחד” בהקשר של התמודדותו עם הייסורים שבאו עליו.
הקדמונים האמינו שיש אל שממונה על כל הרע ואל נפרד שממונה על כל הטוב. מהראשון הם פחדו ואת השני הם אהבו. תורתנו מלמדת אותנו להפנות גם את האהבה וגם את היראה כלפי אל אחד- כי כל הנעשה בעולם, טוב ורע, נעשה ע”י אל אחד. כשסיים ה’ את הבריאה הכל נראה בעיניו טוב- מנקודת מבט אלוקית הכל טוב. מנקודת מבט של האדם- יש דברים שנתפסים כרע ויש דברים שנתפסים כטוב. באמת ה’ פועל רק טוב וגם הדבר הרע הוא לצורך טוב ותיקון.

ב. תלמוד בבלי, מסכת נידה (עמ’ 137):

כשהאדם נמצא בתוך צרה נראה לו שהוא מסכן, אבל כאשר הוא רואה את המכלול הוא מבין שמה שנראה כצרה באותו רגע, בעצם פעל לטובתו.

ג. מדרש תנחומא (עמ’ 138):

ה’ מעמיד מביא קושי לאדם בהתאם לכוחותיו. אם ה’ הביא על אדם סבל או קושי מסוים, זה מעיד שה’ מכיר שיש בו את הכוחות להתמודד עם אותו קושי. על המאמין הנמצא בצרה להבין זאת ומתוך אמונה זו יגייס מתוכו את הכוחות להתמודד עם הרע שבא עליו.

ד. ריה”ל, כוזרי (עמ’ 138- 139):

כל מה שה’ ברא בעולם נברא מתוך צדק וחוכמה. את זאת האדם יכול להבין באופן כללי- גם בלי שיבין את הסיבה של כל אחד מהפרטים.

המתבונן בבריאה רואה שכל יצור נברא עם הכלים המתאימים לבצע את תפקידו. מכך אנו מבינים שכל הבריאה נעשתה בחוכמה ושגם הדברים שנראים לי רעים (כמו נמר שטורף צבי) אינם מקרה, אלא מחוכמת ה’.  

מי שמבין זאת יכול להגיע למדרגתו של נחום איש גם- זו, שעל כל דבר רע שקרה לו אמר שאומנם אינו מבין, אבל בטח “גם זו לטובה”.

האדם יכול להסביר את הרע שקרה לו כפירעון על עוון שעשה בעבר או כמקור לגמול לעתיד לבוא.

באותו הסבר ניתן להסביר גם את צרת הרבים- כגון החורבן והגלות של עם ישראל (או כפירעון על העבר או כמקור לגמול לעתיד לבוא (גאולה).

 

ה. הרמב”ם (עמ’ 140-142):

רוב בני האדם חושבים שרוב מה שקורה בעולם הוא רע. זה נובע מטעות שלהם- כי הם מדמיינים שכל העולם נברא בשבילם ולכן כשמשהו לא עומד בציפיות שלהם הם חושבים שהוא רע. באמת צריך לבחון את הדברים מנקודת מבט יותר רחבה- בה האדם הוא בסה”כ יצור קטן וחלק מהבריאה ולא הכל סובב סביבו. מנקודת מבט כללית יותר דברים שנראו רעים מתבררים כטובים.

שלושה מקורות לרוע בעולם:

  1. דברים שקורים לאדם בגלל שהוא מורכב מחומר (טבעו של החומר שהוא מתהווה ע”י הפסד- כלומר, חלק מתהליך ההתפתחות של העולם החומרי נעשה ע”י קלקול וחורבן של דברים מסוימים). אלו רעות נדירות יחסית.

לדוגמא: מומים מולדים, רעידות אדמה.

  1. רעות שבאות על האדם מאדם אחר. רעות מהסוג הזה הן נפוצות.

לדוגמא: אדם ששודד או הורג אדם אחר. מלחמות. מלך שששולט בכח בנתיניו.

  1. רעות שהאדם גורם לעצמו (פיזית או נפשית). והם רבות מאוד, יותר משני הקודמים. נובע מהנאיה של האדם להפריז בכל מיני דברים, בכך יוצר נזק ישיר לגופו ונזק עקיף לנפשו. מקור נוסף לנזק לנפשו: האדם מרגיל את עצמו למשהו שאין לו צורך בו, ואז הוא חושב שהוא חייב את זה ומרגיש רע כשהדבר הזה חסר לו.

לדוגמא: עישון, אכילה מופרזת, תשוקה למכונית נוצצת.

ו. הרב סולוביצ’יק (עמ’ 143-147):

מטרת המאמר היא הצגת ההתמודדות של היהדות עם שאלת קיומו של הסבל בעולם.

הרב סולובצ’יק מציג שני “אישים” המהווים שני מימדי קיום אפשריים לאדם, שאינם מתיישבים זה עם זה:

“איש הגורל”:

קיום מאונס. קיום עובדתי – תוצאה של שרשרת של חוקים מכאניים הפועלים על האדם מבחוץ (אני כאובייקט- חפץ). הכחשה עצמית (כי העצמיות לא יכולה לדור עם החפציות). “האדם הוא אחד ממיליון”.

“בן הייעוד”:

קיום פעיל. הבנת האדם את ייחודו וסגולתו. על כורחך אתה נולד ועל כורחך אתה מת, אבל ברצונך החופשי אתה חי. יכולת לחיות כסובייקט (בעל יכולת לפעול מתוכך על העולם). יוצר ומחדש. “אדם אחד הוא עולם ומלואו”.

כיצד כל אחד מ”האישים” מתמודד עם הרוע בעולם?

איש הגורל:

שני שלבים-

  1. בלבול ומבוכה. סובל בשקט.
  2. חוקר ומחפש פתרונות המבוססים על השכל הבאים כביכול להסביר את מציאות הרוע בעולם.

הערות הרב סולובצ’יק בקשר להתמודדות איש הגורל עם הרוע:

– ההסברים השכלתניים שהוא נותן לעצמו הם אשליה עצמית.

– איש הגורל משתמש בהסבריו המתוחכמים כדי “להעלים את הרוע”- לעומת זאת היהדות ביקשה תמיד לא לטשטש את עובדת קיום הרוע בעולם, אלא ללמוד לחיות עם עובדת קיומו.

– בעולם יש רוע מנקודת מבטו של האדם. מנקודת מבט אלוקית “הכל טוב מאוד” באופן מולחט (משל השטיח).

בן היעוד:

לא מתייחס לשאלת הרוע כשאלה חיצונית לו (“למה קיים רוע בעולם?”) אלא כשאלה פנימית: “מה יעשה האדם וחי בסבלו?”. מטרת בן היעוד אינה הבנת הרוע, אלא תיקונו.

הערות הרב סולובצ’יק על דרכו של בן הייעוד:

– מטרת היסורים שבאים על האדם- לעודד אותו לתקן את נפשו.

– אבוי לו לאדם שנותן לייסורים לעבור עליו בלי להעניק להם משמעות. בלי להפוך אותם לקריאה לתיקון ותשובה.

– עניין תיקון הסבל קשור לתיקון החסד: אם האדם לא יודע לפתוח את ליבו לחסדי ה’ שבאים עליו ולהעריך אותם, אז יבואו עליו ייסורים שילמדו אותו “בדרך הקשה” לתקן את שקילקל ולהעריך את חסדי ה’.

לסיכום, הרב סולובצ’יק מצביע על דרכו של בן היעוד בהתמודדות עם הסבל והרוע כדרך הראויה וכאתגר המשמעותי שהיהדות מציבה בפני האדם.

 

תת-פרק “משבר הכפירה והחילון” – הסבר לתופעת הכפירה והתמודדות איתה:

 

הרב שאול ישראלי, מתוך: פרקים במחשבת ישראל (עמ’ 148-151):

כפירה בה’ היא כפירה בצלם אלוקים שבאדם, כלומר ברגש המוסרי הטבוע באדם. אם באדם אין צו מוסרי פנימי וכל פעולותיו נובעות מתהליכים טבעיים (תהליכים ביולוגיים- כימיים במוח וכו’), אז אין הבדל בין האדם לשאר בע”ח (כי אין משמעות ל”צלם אלוקים” שבאדם).

למסקנה שהאדם ופעולתו הן בסה”כ תוצאה של חוקים טבעיים ולא יותר מזה (“הכל חומר”) הגיעו שני המייסדים של שתי גישות הכפירה והחילון המשפיעות ביותר במאה ה-20:

ניטשה- האדם פועל אך ורק מתוך רצון להשתלטות וכבוד.

מרקס- מה שמנחה את האדם הוא רצונו להשיג רכוש חומרי וכסף. לכן, כל היחסים בין בני אדם מבוססים על העניין הכלכלי וחלוקת המשאבים.

הרב ישראלי: קושר בין אמונה בה’ לאמונה בקיום רגש מוסרי טבעי באדם. לכן, הכפירה אפשרית רק אצל אדם שהרגש המוסרי שלו עמום או כבוי. לעומת זאת, מי שמקבל את המוסר הישראלי (המוסר של התורה) בהכרח יגיע להכרה בקב”ה.

3 גורמים המביאים לידי כפירה:

א. נוחות- קשה לחיות עם המסקנות המעשיות של האמונה באל.

ב. גאווה- להכיר בכח עליון משמעותו להכיר באפסותו של האדם.

ג. קינאה- לא נוח לאדם להכיר במושלמות של גורם אחר (ה’) מחוץ לאדם עצמו.

סיכום:

עיקר המסקנות המביאות לכפירה מבוססות על רצון ורק אח”כ, ובהתאם לרצון, מגיעות המסקנות השכליות (האדם הכופר לא באמת פתוח להגיע למסקנה שיכלית התומכת באמונה).

לכן, בעניין האמונה אין דווקא לסמוך על אדם בעל סמכות מדעית (פרופסור וכו’). הבנתו המדעית לא מבטיחה שמסקנותיו בנוגע לאמונה נכונות (כי כמו שראינו הכל מתחיל מהרצון ורק אח”כ בא השכל).

בעניין האמונה לא ניתן לסמוך גם על ההמון (המון בני האדם). כי סביר שההמון מונע מתוך רצון לנוחות וכו’ ולא מתוך בדיקה אמיתית של נושא האמונה.

בעניין האמונה יש לסמוך על מעטים ה”מושלים ביצרם” (שאינם מונעים ע”י רצונם הבהמי) שהגיעו למסקנות “השכל הטהור”- שיש בורא עולם ושראוי לעבוד אותו.

 

רב סעדיה גאון (רס”ג), מתוך ספרו: “אמונות ודעות” (עמ’ 152-153):

  • קטע זה לא נלמד בכיתה. מומלץ ללמוד באמצעות דף העבודה המצורף בסוף.

 

רס”ג מונה שמונה סיבות אפשריות לכפירה:

  1. עצלנות– בירור האמת דורש מאמץ שכלי. בני אדם רבים מתעצלים ללמוד את ההוכחות לקיום האמת.
  2. שילוב של סכלות (טיפשות) ויהירות.
  3. תאוותנות– נטיית האדם היא לרצות לספק את תאוותיו ויצריו. ע”י הכפירה האדם מתיר לעצמו את תאוותיו.
  4. חוסר סבלנות– האדם לומד קצת ואין לו סבלנות ללימוד ארוך. לומד קצת ומיד אומר: “ראיתי והבנתי” כשבעצם כלל לא הבין.
  5. גסות וחוצפה– האדם לא מכיר בכך שיש פה חוכמה שנשגבה ממנו.
  6. הוכחה שאדם שמע מפי אחד הכופרים והשתכנע.
  7. הוכחה חלשה שהאדם שמע מפי אחד המאמינים שלא שיכנעה אותו והובילה אותו למסקנה שהאמונה בכללה מוטעית.
  8. האדם שונא רב או אדם מאמין אחר ובגלל זה מגיע לשנוא (ח”ו) את ה’. בעל האמונה מייצג עבורו את האל.

 

מקורות לחילון בקרב בני נוער (עמ’ 154-156):

  • קטע זה לא נלמד בכיתה. מומלץ ללמוד באמצעות דף העבודה המצורף בסוף.

 

4 מקורות, מתוך שיחות עם בני נוער, בהם הם מתארים את הסיבות שהביאו אותם לעזוב את הדת.

מקור מס’ 1:

קושי הנובע מאופיו של הנער הדובר בקטע- קשה לו להתפשר- “אם דתי אז עד הסוף!”. הדובר התקשה לקבל על עצמו את קיום ההלכה על כל דקדוקיה ולכן ויתר על הכל (“הכל או כלום”). יש לו ביקורת כלפי חבריו שנשארו דתיים שהם לו מחוייבים בפועל למה שקיבלו על עצמם. קורא להם: “דתיים סוציאליים”= בחרו להיות דתיים רק מבחינת השתייכות חברתית.

מקור מס’ 2:

הדובר נחשף למאמר השולל את האמונה בלי שעבר הכנה מוקדמת. המאמר היה חזק מידי לרמת התלמיד ולכן הוביל לעזיבת הדת.

מקור מס’ 3:

הקושי נובע מהצורך של הנערה לענות לעצמה על שאלות יסודיות לפני שמקבלת על עצמה את עשיית המצוות אל מול הביטחון של אבא שלה והמסקנות החד משמעיות שלו. הוא מגלה חוסר נכונות לשמוע ולהבין את שאלותיה ולהקשיב לה באמת. הוא אומר לה “תעשי כי צריך וזהו” ולא מעודד אותה להתמודד עם השאלות שלה לעומק. בכך אינו נותן מענה לצורך הטבעי שלה.

מקור מס’ 4:

הצעירים התפתו לאט לאט לחלל את השבת…

המחנכים לא יצרו אצלם התנגדות לפיתוי של עזיבת המצוות.

גורמים שנבעו מהחינוך: חוסר יציקת תוכן רוחני- חווייתי למצוות השבת שיגרום להם לרצות לשמור על מצווה זאת.

החינוך היה מבוסס על “שוטר חיצוני” כלומר, איומים והפחדות ולכן ברגע שבגרו “ואבא לא היה בסביבה” לא היה מה שימנע מהם לחטוא.

 

תת-פרק “על התשובה”:

 

הרב זווין – “אור או אור” (עמ’ 158-160):

  • קטע זה נלמד ברוב הכיתות לפני חנוכה. מצורף דף ללימוד עצמי לקטע זה.

 

מה עיקר המצווה במצוות נר חנוכה- עצם הדלקת האש או האור שיוצא מן הנרות?

דוגמא למצווה שעיקרה האור: נר שבת (משום שלום בית- קשה למשפחה לחיות בחושך).

דוגמא למצווה שעיקרה האש: אש תמיד תוקד על המזבח.

לשאלה שהרב זווין הציג הוא קושר את המחלוקת המפורסמת בין בית שמאי לבית הלל לגבי הדלקת נרות חנוכה: “מוסיף והולך” (ביום הראשון נר אחד, ביום השמיני שמונה נרות- כבית הלל) מול “פוחת והולך” (ההיפך- כבית שמאי).

דרך האור: הארת הנשמה על פנימיות האדם והתחברות לאור התורה.

דרך האש: ביעור וכיליון כוחות הרוע שבנו (וע”י כך בסופו של דבר כוחות האור ינצחו).

אנו זקוקים לשניהם, המחלוקת היא על מה שמים את הדגש בעבודת ה’ ובחינוך האדם את עצמו:

ב”ש: אי אפשר להאיר ולרומם את נפש האדם לפני שמבערים את הרע (דרך האש).

ב”ה: מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. צריך לפנות אל הצדדים החיוביים שקיימים באדם ולחזק אותם ובכך בעקיפין לנצח את הצדדים הרעים (דרך האור).

“והלכה כבית הלל”- הרב זווין מכריע שהדגש צריך להיות על הפצת והגדלת האור ולאחר מכן הרע ייחלש מאליו.

הרב סולוביצ’יק – “על התשובה” (עמ’ 161-164):

השאלה המרכזית: מה יעשה אדם שברצונו לחזור בתשובה לגבי כל אותן שנים שבהם חטא? (שנות החטא הן חלק מאישיותו: אם ימחוק אותן- כאילו מחק את אישיותו. אם יזדהה איתן- כאילו עדיין מחזיק בחטא).

יש שני סוגי “תשובה”:

  1. תשובה של הפסק”:

תשובה זו מבקשת לעקור את הרע ולמחוק את חטאי העבר לחלוטין עם כל השנים שעברו ועם כל זיכרונות העבר. ההיגיון מתנגד לכך שאדם כזה יצליח באמת למחוק מהכרתו את אותן שנים בהן חטא (גם ניטשה וקאנט טענו שזה בלתי אפשרי). היהדות אומרת: אפשר ואפשר! הקב”ה מרחם על אדם זה ומוחל לו על כל שנות החטא שמחק.  אברהם אבינו היה הראשון שהראה שזה אפשרי לעזוב הכל ולהתחיל מחדש.

  1. תשובה של “העלאת הרע”:

בדרך זו דווקא ע”י זיכרון החטא (ולא ע”י מחיקתו), האדם הופך את האנרגיה של החטא לכוח שמסייע לו להתקרב אל ה’ ולעשות “מעשים גדולים”.

אם בדרך הראשונה התשובה מביאה את האדם חזרה ל”נקודת האפס” (כמו לפני שהחל לחטוא), בדרך השניה התשובה מביאה את האדם למקום חדש וגבוה יותר מנקודת ההתחלה.

בדרך התשובה הראשונה– זדונותיו (חטאיו) נעשים שגגות (כאילו עשה אותן בלי כוונה- נמחקות).
בדרך התשובה השניה– זדונותיו נעשים לו לזכויות- כי היא גורמת שכעת יעשה מצוות ביתר כוח ואמץ מאשר לפני שהחל לחטוא.
הרב סולוביצ’יק מציג את הדרך השניה כדרך גבוהה יותר וטוען ש”רק ה’ יכול להסביר את המסתורין הזה” שבקיומן של שני דרכים אלו לתשובה.

 

ר’ נחמן, ליקוטי מוהר”ן, סימן רפ”ב (עמ’ 165):

האדם צריך להיזהר מאוד להיות בשמחה תמיד ולהרחיק את העצבות מאוד מאוד.

הדרך שר’ נחמן מציע לכך היא ע”י מציאת נקודה טובה בעצמו, מששהו טוב בו או משהו טוב שעשה אי פעם. וגם אם אותו משהו טוב עדיין בעצמו מלא בדברים לא טובים (כמו מצווה שעשה מתוך רצון להרוויח משהו לעצמו), עדיין חייב להיות משהו טוב באותו מעשה. ע”י זה שמחפש ומוצא נקודה טובה בעצמו, אפילו קטנה, האדם יוצא מכף חובה לכף זכות וסולל לעצמו את הדרך לתשובה.

 

דף עבודה- רס”ג:

לקראת סוף הפרק, בעמ’ 148, ישנו תת-פרק בנושא “משבר הכפירה והחילון”.

לפנייך 2 משימות:

  1. קראי את הקטע של רס”ג בעמ’ 152-153.

א. מי היה רס”ג (מה שמו ופרטים אודותיו)? היעזרי בעמ’ 33 בספר למטה.

______________________________________________________________________________________________________________________________________

ב. בקטע שקראת מונה רס”ג שמונה סיבות אפשריות לכפירה. לפנייך סיכום של שמונה הסיבות.

שימי לב! בהכנת הסיכום נפלה טעות- והסדר של הסיבות התבלבל. עלייך לעבור שוב על הקטע של הרס”ג ולסדר את הסיבות בסיכום לפי הסדר בו הן מופיעות אצל רס”ג (ע”י כתיבת המספר הנכון בתחילת כל סיבה). בהצלחה.

 

רב סעדיה גאון (רס”ג), מתוך ספרו: “אמונות ודעות” (עמ’ 152 בספר הלימוד):

רס”ג מונה שמונה סיבות אפשריות לכפירה:

___. הוכחה שאדם שמע מפי אחד הכופרים והשתכנע.

___. האדם שונא רב או אדם מאמין אחר ובגלל זה מגיע לשנוא (ח”ו) את ה’. בעל האמונה מייצג עבורו את האל.

___. תאוותנות– נטיית האדם היא לרצות לספק את תאוותיו ויצריו. ע”י הכפירה האדם מתיר לעצמו את תאוותיו.

___. שילוב של סכלות (טיפשות) ויהירות.

___. עצלנות– בירור האמת דורש מאמץ שכלי. בני אדם רבים מתעצלים ללמוד את ההוכחות לקיום האמת.

___. גסות וחוצפה– האדם לא מכיר בכך שיש פה חוכמה שנשגבה ממנו.

___. חוסר סבלנות– האדם לומד קצת ואין לו סבלנות ללימוד ארוך. לומד קצת ומיד אומר: “ראיתי והבנתי” כשבעצם כלל לא הבין. .

___. הוכחה חלשה שהאדם שמע מפי אחד המאמינים שלא שיכנעה אותו והובילה אותו למסקנה שהאמונה בכללה מוטעית.

 

ג. תני דוגמא שלך לאדם שכפר בגלל סיבה 7 (אפשר להמציא) _________________________

______________________________________________________________________________________________________________________________________

משימה 2 בעמ’ הבא….

דף עבודה- מקורות בני נוער:

 

  1. בעמ’ 154-157 מופיעים 4 מקורות. אלו עדויות של נערים ונערות שגדלו בבית דתי ועזבו את הדת בשלב מסוים. קראו את המקורות וכתבו עבור כל מקור:

א. מה הסיבה שגרמה לאותו נער/ה לעזוב את הדת?

ב. תני עצה למחנך/כת של נער/ה דומים- האם וכיצד לדעתך ניתן היה למנוע את עזיבתו של אותו נער את הדת?

ג. מה דעתך על מקור זה?

_______________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

עבודת כיתה- הרב זווין (אור או אש?):

בתוך פרק ד’ העוסק בנושא “אמונה בשעת משבר”, תת הפרק האחרון עוסק בנושא “על התשובה.
קרא את פיסקת הפתיחה של תת הפרק וכתוב מדוע לדעתך קשור לכאן נושא התשובה?
_________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

הרב שלמה יוסף זוין, “אור של אור (אש)” – עמ’ 158:

קרא את הפסקה הראשונה של המאמר.
באיזה מצווה עוסק הרב זוין? ______________________________________________
מה השאלה שהרב מעלה לגבי אותה מצווה? ____________________________________
מהן שתי התשובות האפשריות שהוא מעלה? הבא את הדוגמא מהתורה שהרב מביא לכל אחת מהאפשרויות. __________________________________________________________
______________________________________________________________________________________________________________________________________

הסבר בלשונך את מחלוקת בית הלל (ב”ה) ובית שמאי (ב”ש) בעניין נר חנוכה: “פוחת והולך” או “מוסיף והולך” _________________________________________________________
______________________________________________________________________________________________________________________________________

קרא את שתי הפסקאות הבאות (הפסקה הראשונה מתחילה במילים “האור משמש ביטוי לנר…”) וכתוב בלשונך מה מסמל “האור” ומה מסמלת “האש”.
____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

כעת קרא עד סוף המאמר- מהפסקה הבאה (“ודאי, אנו זקוקים…”)ועד הסוף. וכתוב כיצד הרב זוין מסביר את מחלוקת ב”ה וב”ש לגבי נר חנוכה בהקשר של “האור” ו”האש”. בדבריך הצג את שתי השיטות בפירוט וכתוב לגבי כל שיטה על מה היא שמה את הדגש ומהי התפיסה העומדת מאחורי אותה שיטה.
_______________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

לפי איזו שיטה נפסקה ההלכה? __________________________________________

מהי המסקנה המתבקשת מכך לפי הרב זוין? ____________________________________
______________________________________________________________________________________________________________________________________

מהי דעתך? לאיזו שיטה אתה נוטה ומדוע? ______________________________________
_________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________