מעט העשרה על דמותו של ר’ נחמן
ר’ נחמן מברסלב
ר’ נחמן נולד בעיירה מז’יבוז’ בשנת 1772. אמו היתה נכדתו של הבעש”ט וסבו היה מתלמידיו הקרובים של הבעש”ט. הוא גדל באווירה חסידית, ומנעוריו התחיל להתבלט בכישרונותיו. הרבה להתבודד, להתענות ולהתפלל שעות רבות. התחתן מיד אחרי בר המצווה שלו. אחרי חתונתו עבר להתגורר בבית חותנו, והתחיל למשוך אליו את חסידיו הראשונים, אשר נמשכו אחרי אישיותו המיוחדת. כבר ביום חתונתו הכיר את שמעון, תלמידו הראשון ומשמשו.
ב-1790, לאחר מות חותנו עבר למדבדיבקה (Medvedivka) שבפלך קייב, שם קיבל על עצמו להיות רב לחסידיו ושם התפרסם לראשונה בין מנהיגי החסידים בדורו כאישיות חשובה, והחלו מחלוקותיו הראשונות עם אדמו”רים אחרים. טיעונו המרכזי של ר’ נחמן כנגדם היה שבעוד שהבעל שם טוב ביקש לחולל מהפכה רוחנית דרך ייסוד החסידות, הרי שזו הייתה אמורה להיות מהפכה בכל מהלך החיים היהודיים, הרוחניים והגשמיים כאחד. תפיסה זו לא באה לידי ביטוי, לטעמו, בקרב אדמו”רים רבים שבנו להם את קהילתם, קיבלו בה מעמד של כבוד והנהגה, החזיקו את חצרם מכספי חסידיהם, ובכך תמה השפעתם על דורם. ר’ נחמן טען שיש להשפיע על העולם כולו, להביאו אל תיקונו ולהחזיר את עטרת החסידות ליושנה. במדוודיווקה חי עד ה’תקנ”ח (1798) .
באותה שנה החליט ר’ נחמן לפתע לנסוע לארץ ישראל, כדי להשיג שם התעלות והשתלמות נפשית. הוא הגיע בספינה לחיפה בערב ראש השנה של שנת תקנ”ט, 1798 ושם גם עשה את החג. הוא ביקר בטבריה, בצפת אך לא בירושלים. כשעמד לחזור, נקלע לעכו בעת המצור שהטיל עליה נפוליאון בונפרטה בעת מסעו בארץ ישראל. לאחר הרפתקאות רבות עלה על אניית קרב טורקית, שהשיבה אותו לארצו בתקופת פסח. הוא שהה בארץ כחצי שנה.
הביקור בארץ ישראל היה נקודת מפנה במשנתו. לאחר חזרתו ביקש לא לצטט את אמרותיו מהתקופה שקודם הביקור בארץ. נהג לומר מאז: “כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל”.
בשנותיו האחרונות סבל ממחלת השחפת בשנת 1810 פקד אותו אסון נוסף: ביתו ובית מדרשו בברסלב נשרף כליל, ובאותו זמן הגיעה הידיעה על אישור לחכירת בית באומן, ולכן עבר לאומן. הוא נפטר שם ממחלת השחפת כעבור חצי שנה, ב-16 באוקטובר, בגיל 38. בניו של ר’ נחמן נפטרו בחייו, ובנותיו שרה, חיה, אדל ומרים היו עדין צעירות, וכשנישאו לא נישאו לחסידי ברסלב.
לאחר מותו לא מונה לו יורש, לכן בפי העם חסידיו נקראו “החסידים המתים”. בברסלב נהגו לומר שהם עם אדמו”ר חי לא במובן הפיזי, אלא שעל ידי ספריו הוא מדריך אותם ועוזר להם גם לאחר פטירתו לעבוד את אלוהים ולהתקרב אליו.
לפי בקשתו שיבואו אליו לראש השנה גם לאחר מותו מקפידים חסידיו לבוא מדי ראש השנה, לקברו שבאומן.
ספריו הגדולים נערכו על ידי תלמידו – ר’ נתן:
“ליקוטי מוהרן” – ספר היסוד של חסידות ברסלב עם דרשות ותורות של ר’ נחמן.
“סיפורי מעשיות” – קובץ סיפורים שיש בהם משלים וסמלים רעיוניים וקבליים.
“ספר המידות” – שכתב ר’ נחמן בעצמו על מידות הנפש.
יסודות רבים יש בתורתו. נמנה כה מהם:
- השמחה – “מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד”. ר’ נחמן עסק רבות בשאלה אילך אפשר להיות בשמחה ואיך ניתן להתרחק העצבות.
- התבודדות – התפילה בכלל וההתבודדות בפרט הם יסודות חשובים בעבודת ה’, לפי ר’ נחמן. בהתבודדות, האדם שופך את נפשו לפני ה’ ומדבר אליו בשפה פשוטה ובאופן ישיר.
- תמימות – עבודת ה’ צריכה להיעשות בתמימות, ולא לעסוק במחקרים ובשאלות שהמענה עליהם רק מבלבל את דעתו של האדם. בהקשר זה לדעת ר’ נחמן – אין לעסוק בשאלות באמונה אלא על האדם לקבל את האמונה בתמימות. בנושא זה כתב ר’ נחמן את אחד מסיפורי המעשיות הידועים: “מעשה בחכם ותם”.
המקורות בספר “אמונה וגאולה”:
- בפרק שני, בדיון בשאלת מקומה של החקירה באמונה, מובאת דעתו של ר’ נחמן שהחקירה בענייני האמונה פסולה, וכי יש להאמין בתמימות גמורה בלבד. ר’ נחמן חי בתקופה שבה התחילה לפרוח תנועת ההשכלה אשר הביאה איתה גם דעות של כפירה וחילון. לדעת ר’ נחמן, התמימות היא הדרך הנכונה להתמודד עם הכפירה.
- בפרק שלישי – מובאת דעתו של ר’ נחמן בעוסקת השמחה. שגם כאשר אדם חוזר בתשובה, עליו לעשות זאת בשמחה ואפילו כשהוא בוכה ומתחרט, עליו לעשות זאת מתוך שמחה.
- בפרק רביעי – על התשובה. תורה רפ”ב. על האדם למצוא בעצמו נקודה טובה ומתוך כך לחזור בתשובה.
השאר תגובה