רס”ג

882-942. נולד במצרים, עלה לא”י. עבר לבגדד ולחלב. הוסמך לגאון ב 928 בסורא.

איש הלכה ומחשבה, פרשן מקרא ומתרגם, איש לשון תפילה ופיוט. תירגם התנ”ך כמעט כולו לערבית בשני תרגומים: מילולי ופרשני. כינס תפילות לנוסח אחיד. חיבר פיוטי תפילה. ערך פירושים לתלמוד. התפלמס עם כל אויבי היהדות הרבנית – הקראות דתות ופילוסופיות. עיבד תיאולוגיה רציונלית. יצירות: פירוש לספר יצירה. אמונות ודעות. היה לו חשוב להוכיח שהיהדות והשכל הם היינו הך.

 

תמצית שיטתו של ההוגה.

מקום השכל באמונה – לכתחילה (בדומה לר’ בחיי, לעומת ריה”ל – רק בדיעבד, ור’ נחמן – כלל לא):

התאמה בין השכל וההתגלות – לא תיתכן סתירה בין מסקנות המחקר השכלי לבין האמונה שיסודה במסורת ההתגלות הנבואית לעמ”י. השכל וההתגלות משרתים אפוא זה את זה: השכל נועד לבסס את האמונה והאמונה מספקת את המידע שהשכל אינו מסוגל לספק (המידע שבתורה שהתגלה בזכות ההתערבות האלוקית בהתגלות הר סיני – אודות האלוקים כבורא וכבוחר בעמ”י, מנבא ומצווה …)

 

תפיסותיו במפגש הכתוב המקראי עם הפילוסופיה:

לכל הנאמר במקרא יש הסבר שכלי, הסבר ההתגלות – בריאה אלוקית חד פעמית, נגד הגשמת האל שרווחה אז, תורת הנבואה – מצד ה’ ולא תכונה סגולית באדם, חרטומי מצרים אחזו עיניים וחיקו את הניסים האמיתיים, אתונו של בלעם לא דברה – קביעה פרשנית לפי השכל שמחירה הוא חריגה מהפשט המילולי.

המושגים המוכרים בשיטתו

מושגי תורת ההכרה – 4 מקורות הדעת: חושים, שכל, היקש, וההגדה הנאמנת (המסורת)

סוגי המצוות – מיון לשני סוגים: מצוות שכליות, מצוות שמעיות

 

הקשר שבין הטקסט הנלמד לבין עקרי תורתו של החכם ההוגה

מההקדמה לספר ‘אמונות ודעות’ – עמ’ 36- 38 (פרק ב)

הקטע מציג את גישתו ההגותית במחויבות ליצור וודאות באמונה – הכרה שכלית באמת הדתית של היהדות תוך שהוא מציג את מקום השכל בעיצוב האמונה כבעל ערך דתי בהשלמת תהליך עיצוב האמונה על בסיס ההתגלות – הנבואה לעמ”י, לאמור: יש ערך וצורך דתי להשתמש בשכל ככלי לביסוס האמונה: הן כחובה דתית (מצווה) בהפנמת המידע שבא מההתגלות האלוקית לעמ”י לשם יצירת וודאות באמונה (“כדי שיתאמת לנו בפועל מה שידענו מפי נביאי ה’…”), והן לשם יכולת עמידה מול ביקורות שכליות-רציונליות על האמת הדתית של היהדות (“כדי שנשיב לכל מי שיטען עלינו בענייני אמונתנו”).

המידע ההתגלותי מקצר את הדרך לאמונה ומבטיח אותה: העיון השכלי מחייב עיסוק ממושך ויתכן שרוב האנשים לא היו מספיקים להשלימו (“שֶׁהַלִּמּוּדִים הַנִּלְמָדִים עַל יְדֵי הָעִיּוּן לֹא יַגִּיעוּ לִשְׁלֵמוּתָם אֶלָּא בִּזְמַן מְמוּשָׁךְ, וְשֶׁהוּא אִם יַפְנֶה אוֹתָנוּ אֲלֵיהֶם בִּידִיעַת הַדָּת, הָיִינוּ נִשְׁאֲרִים זְמַן רָב לְלֹא דָּת עַד אֲשֶׁר תֻּשְׁלַם לָנוּ הַמְּלָאכָה וְיִסְתַּיֵּם הָעֵסֶק בָּהּ, וְאֶפְשָׁר שֶׁרַבִּים מִמֶּנּוּ לֹא תֻּשְׁלַם לָהֶם הַמְּלָאכָה מֵחֲמַת חֶסְרוֹנָם, וְיֵשׁ שֶׁלֹּא יִסְתַּיֵּם לוֹ הָעֵסֶק בָּהּ מֵחֲמַת קֹצֶר רוּחוֹ, אוֹ שֶׁיִּשְׁתַּלְּטוּ עָלָיו הַסְּפֵקוֹת וִיבִיאוּהוּ בִּמְבוּכָה וְיַעַצְרוּהוּ, וּלְפִיכָךְ שִׁחְרֵר אוֹתָנוּ, יִתְהַדֵּר וְיִתְרוֹמֵם, מִיָּד מִכָּל הַטְּרָדוֹת הָאֵלֶּה, וְשִׁגֵּר אֵלֵינוּ אֶת שְׁלִיחוֹ וּמְסָרָם לָנוּ בְּדֶרֶךְ הוֹדָעָה, וְהֶרְאָנוּ בְּעֵינֵינוּ עֲלֵיהֶם אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים מַה שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּהֶם סָפֵק, וְלֹא תִּמָּצֵא שׁוּם דֶּרֶךְ לִדְחִיָּתָם…”)

 

רס”ג עמד בתקופתו מול מציאות של יהודים בעלי ספיקות באמונה כאשר ביקורת רציונלית מוטחת בעיקר מהקראים ומהכופרים לצד דתות מתחרות ופילוסופיה. רקע זה הביאו לחבר את היצירה ‘אמונות ודעות’ שמטרתה היא נטיעת וודאות באמת הדתית יהודית.