לפניכם הסבר המקור במילים פשוטות. תודה לעירית הלוי על הביאור

האור המאיר מן האדם, צלם אלוהים, הנשמה, לא מורגש כשה’ מתגלה.
כמו שהנר לא מאיר בחדר שבו זורחת השמש.
במילים אחרות (ובהקשר של הפרק) האדם לא יכול לממש את ייעודו בעולם שבו אלוקים גלוי.
לכן במעמד הר סיני כתוב שעמ”י לא עמדו בכך, ופרחה נשמתם.
כל אחד מבין שאם אבא/אמא/מורה צמוד אליו בכל צעד, לא יהיה שום מקום לילד.
אפילו בקשר בין אנשים כשצד אחד מאוד דומיננטי הצד השני נעלם ולכן גם אין באמת קשר כי הצד השני מתבטל.
על אחת כמה וכמה , אלף אלפי הבדלות ביחסים שבין האדם לבורא עולם.
מניטו אומר דבר גדול מאוד מבחינה אמונית. שבגלל שהקב”ה חפץ בנו, בחיים שלנו, בקשר איתנו ובשותפות שלנו למעשה הבריאה, דווקא משום כך הוא מסתתר ונותן לנו חירות להתקיים בלא נוכחותו העוצמתית.

שבת ה’. היום השביעי של הבריאה שבו שבת ה’ נמשך עד היום= זו ההיסטוריה שלנו= תולדות הקיום האנושי.

מאז ועד היום. מה מטרת הקיום הזה? לבנות מקדש= לאפשר קשר בריא בין ה’ לבין העולם. “ושכנתי בתוכם” כזה שלא יבטל אותנו. לגלות את האור האלוקי אבל בכלים שאנחנו יכולים להתקיים – כלים של העולם הזה.